ביטול חוזה עקב הטעיה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תא"ק 34841-05-14 ברנס (שבח קארד  – החזרי מס שבח) נ' תמורי     תיק חיצוני:

 

 

בפני	כבוד השופט  עזריה אלקלעי
התובעת		רויטל ברנס (שבח קארד – החזרי מס שבח)
נגד
הנתבע		חן תמורי

 

ספרות:

דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים (כרך ב, 1992)

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981: סע'  1, 2, 4, 4(א), 4(א)(1))., 4(ב)

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  12, 15, 21

 

 

 

ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי

פסק דין

1. לפני תביעה שהגישה התובעת, רויטל ברנס, המנהלת עסק תחת שם הפירמה "שבח קארד – החזרי מס שבח", נגד הנתבע לתשלום סך של 95,974₪.

 

טענות התובעת

2. התובעת עוסקת בטיפול עבור לקוחות בקבלת החזרים בגין סכומים ששילמו לרשויות המס ולמנהל מקרקעי ישראל.
3. הנתבע קיבל שירותים מהתובעת בהתאם להסכם שנחתם ביום 11/11/13 (להלן: "ההסכם").
4. בהתאם לתנאי ההתקשרות, התחייב הנתבע לשלם לתובעת עמלה בשיעור של 18% (כולל מע"מ) (להלן: "העמלה") מכל סכום שיקבל הנתבע כהחזר ממנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") בגין סכומים ששילם עבור הנכס שבבעלותו ברחוב הקדמה 7, הרצליה, בתנאי שסכום ההחזר עולה על סך של 500,000₪.
5. בעקבות טיפולה הנאמן והמקצועי של התובעת תיקן המנהל את השומה בגין הנכס והורה להחזיר לנתבע סך של 530,331.35₪ (להלן: "ההחזר") ובנוסף, קיבל הנתבע שטר בעלות פרטית על הנכס. בעקבות אישור זה, הורה המנהל ביום 13/03/14 על העברת ההחזר לידי הנתבע. עותק מטופס הבקשה שהגישה התובעת למנהל ביום 18/11/13 בצירוף ייפוי הכוח שנחתם על ידי הנתבע, צורפו לתביעה וסומנו ביחד כנספח 2. עותק מהוראת התשלום של המנהל לנתבע מיום 09/03/14 צורף לכתב התביעה וסומן כנספח 4.
6. ביום 23/03/14 פנתה התובעת לנתבע לצורך קבלת העמלה המגיעה לה בגין הטיפול בקבלת ההחזר בסך של 95,459₪, כולל מע"מ.
7. לתדהמת התובעת, משביקשה לברר מול הנתבע ורעייתו מדוע העמלה אינה משולמת לה, החלו הנתבע ורעייתו לדחות אותה ולתרץ בפניה תירוצים ולטעון נגדה טענות סרק כאלה ואחרות, טענות שאף אחת מהן לא הועלתה על ידם קודם לכן.
8. ביום 27/04/14 נשלח ממשרד ב"כ התובעת מכתב דרישה והתראה לנתבע. בתגובה קיבלה ב"כ התובעת מכתב תשובה ממשרד ב"כ הנתבע שבו התבקשה התובעת להעביר לנתבע את החומר הקשור לתביעה. בעקבות מכתב זה, העבירה התובעת את החומר לב"כ הנתבע, למרות שכל החומר היה מצוי ברשותו קודם לכן.
9. חרף העברת החומר, לא שילם הנתבע את העמלה המגיעה לתובעת בהתאם להתחייבותו ועל הנתבע לשלם את מלוא הסכום לתובעת.

 

טענות הנתבע

10. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובתצהיר התומך בבקשה טען כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה היה חוכר מאת המנהל של מקרקעין ברחוב הקדמה 7 בהרצליה.
11. בשנת 2012 הוא בנה את ביתו על המקרקעין, כאשר לצורך קבלת היתר בניה נשא בתשלומי דמי היתר למנהל בסך כולל של 983,632 (להלן: "דמי ההיתר").
12. ביום 08/02/10 אושרה למתן תוקף החלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1185 בדבר רפורמה במקרקעי ישראל בה נקבעו, בין היתר, הזכאים לשדרוג זכויות חכירה והקניית בעלות במקרקעין, ובהם הנתבע (להלן: "הרפורמה במנהל").
13. מאחר שבמועד אישור ההחלטה טרם אישרה קק"ל את העברת הבעלות לחוכריה, נקבע באותה החלטה מיום 08/02/10 כי מועד יישום הרפורמה על מקרקעי קק"ל יושהה, אולם חוכרים אשר יבצעו עסקאות וישלמו תמורתן בתקופה שבין 08/02/10 עד 11/12/13 יהיו זכאים לקיזוז/דמי היתר ששילמו, עם הקניית הבעלות במקרקעין. לפי החלטה זו, הוקנתה לנתבע הזכות לקבל החזר של דמי ההיתר ששילם למנהל עם הקניית זכות הבעלות במקרקעין. עובדה זו נודעה לנתבע רק בדיעבד, בסמוך להגשת תביעת התובעת נגדו בחודש מאי 2014.
14. ביום 11/11/13 הגיעה התובעת לביתו של הנתבע, ללא כל הזמנה או תיאום מראש, והציגה עצמה בפניו ובפני אשתו כרואת חשבון, המתמחה במיסוי מקרקעין וייצוג נישומים בעריכת שומות מס והגשת השגות לרשויות. עוד סיפרה לו התובעת כי במסגרת קשריה עם גורמים שונים במנהל הגיע לידיה מידע פנימי לפיו הנתבע ורעייתו נפלו קורבן לגביה שלא כדין של מיסים על ידי המנהל. לטענת התובעת, על פי תחשיביה גבה המנהל מהנתבע סכומי מס ביתר בסך העולה על סכום עתק של 500,000₪.
15. התובעת הציעה לנתבע את שירותיה בתחום המיסוי, הכוללים לדבריה עריכת תחשיב מקצועי של סכום המס, הגשת השגה לתיקון שומה, ניהול משא ומתן מול נציגי המנהל, וככל שיידרש גם נקיטת הליכים ומאבקים מול המנהל עד להשבת סכומי היתר שנגבו מהנתבע.
16. על מנת לשכנע את הנתבע לשכור את שירותיה, חזרה התובעת והדגישה בפני הנתבע כי קשריה עם גורמי מפתח במנהל מקנים לה יתרון בניהול המשא ומתן מולם לצורך הפחתת שומת המס שנקבעה לו. היא אמרה לנתבע כי ביכולתה להביא להפחתת המס שהמנהל גבה ממנו עד לכדי מחצית סכום המס שנקבע, באופן שהחזר המס לא יפחת מסך של 500,000₪.
17. התובעת הסבירה לנתבע כי הגעתה לביתו ללא כל הזמנה ותיאום מראש נבעה מסד הזמנים הקצר העומד לרשותו והמחייב אותו לפעול בדחיפות להגשת ההשגה. לדבריה, המועד להגשת ההשגה עומד לפוג בתוך ימים ספורים באופן המחייב את הנתבע לפעול בדחיפות ולקבל החלטה מיידית בנוגע לשכירת שירותיה. התובעת הגישה לתובע טופס התקשרות להחתמתו במקום, תוך שהפעילה עליו לחץ לחתום במקום, מפאת קוצר הזמן אותו תיארה בפניו.
18. הנתבע שהיה המום ונרגש מהצעת התובעת, אשר הותירה בפניו רושם מהמם וכשהינו נתון בלחץ לקבל החלטה מיידית נוכח מצגי התובעת ולפיהם המועד להגשת ההשגה עומד לפוג, חתם בו במקום על טופס ההתקשרות ושכר את שירותי התובעת.
19. הנתבע חסר כל ידע והבנה בתחום המיסוי וכלל לא היה מודע להחלטות המנהל שניתנו עוד קודם להתקשרותו עם התובעת ולמשמעותן. הנתבע לא ידע בעת החתמתו בביתו על טופס ההתקשרות כי נפל קורבן למעשה מרמה והטעיה מצד התובעת, בשידולו להתקשר עמה, כשהיא מנצלת את חוסר הידע שלו בנוגע לזכויות שהקנה לו המנהל.
20. רק בדיעבד, התברר לנתבע כי בעת שהתקשר עם התובעת הוא כבר זוכה בסכום ההחזר הכספי נשוא התקשרותו עם התובעת.
21. ההחזר הכספי שולם לנתבע בחודש מרץ 2014, אך זאת בעקבות החלטת המנהל משנת 2010 ויישום הרפורמה במקרקעי קק"ל בשנת 2013 ולא עקב טיפול התובעת. רק בדיעבד התברר לנתבע, כי בניגוד למצגי התובעת, לא נבע ההחזר מתיקון שומה עקב גביה ביתר, אלא כאמור עקב החלטת מועצת מקרקעי ישראל מיום 08/02/10 שזיכתה אותו בשדרוג זכות החכירה שלו במקרקעין ובהחזר דמי ההיתר ששילם, באמצעות קיזוזו מהתמורה עבור הקניית הבעלות במקרקעין.
22. עובדה זו הייתה ידועה היטב לתובעת, אשר למרות זאת שידלה את הנתבע לשכור את שירותיה, שירותים שכלל לא נזקק להם, תוך הפעלת לחצים עליו בהצגת מצג כוזב ולפיו לצורך קבלת ההחזר הוא נדרש להגיש השגה, אשר המועד החוקי להגשתה עומד לפוג.
23. עם יישום הרפורמה בשנת 2013 ובהתאם להחלטת המנהל בשנת 2010, הושבו לנתבע דמי ההיתר ששילם בדרך של קיזוזם מסכום התמורה עבור הקניית הבעלות במקרקעין. על פי תחשיב המנהל מיום 29/12/13, לאחר קיזוז דמי ההיתר ששולם על ידי המנהל לנתבע בסך 1,021,412₪ (משוערך ליום 29/12/12) מהתמורה עבור רכישת זכות הבעלות בסך של 478,269₪ עמדה יתרת הזכות להחזר בסך של 543,142₪ ולאחר ניכוי מס במקור מהריבית שולם לנתבע סכום החזר בסך של 530,331₪.
24. ביום 18/05/14 נשלחה לנתבע הודעה על זכאותו לקיזוז/החזר דמי היתר. ההודעה הומצאה לנתבע ביום 27/05/14; המדובר בהודעה שנשלחה לכלל החוכרים במעמדו של הנתבע הזכאים להחזר. ההודעה נשלחה לנתבע לאחר זיכוי חשבונו בסכום ההחזר ואף נאמר בה כי ככל שבוצע החזר יש להתעלם מההודעה. ברור מנוסח ההודעה כי זיכוי חשבונו של הנתבע נעשה ללא כל פניה בקשר עם השגה או בקשה לתיקון שומה, וכי הוא נעשה בהתאם להחלטה מספר 1185 בדבר רפורמה במנהל.
25. מבדיקה שערך הנתבע במנהל בסמוך לאחר קבלת הודעת המנהל מיום 18/05/14, התברר לו כי צוות שהוקם במנהל פנה בחודשים האחרונים לחוכרים הזכאים לשדרוג וקבלת החזר דמי היתר, על מנת ליידע אותם על זכותם זו. רק לאחר שערך בירור במנהל בסוף חודש מאי 2014 למד הנתבע כי לזכותו עמדה יתרה בסכום ההחזר, אף ללא כל צורך בפניה מצדו.
26. הנה כי כן, ההחזר שקיבל מהמנהל לא נעשה עקב הגשת "השגה" או בקשה לתיקון שומה על ידי התובעת, כפי שהוצג על ידה בכתב התביעה וכפי שהציגה גם בפני הנתבע באופן כוזב, אלא המדובר בהחזר שהיה צפוי להיות משולם לנתבע מכוח החלטת המנהל.
27. בנסיבות אלה, הודיע הנתבע לתובעת במכתב מיום 10/06/14 על ביטול ההתקשרות.
28. לטענת הנתבע, חוכרים נוספים באזור מגוריו נפלו קורבן למעשי תרמית זהים של התובעת אשר שידלה אותם להתקשר עמה והתעשרה שלא כדין על חשבונם. מבירור שערך הנתבע במנהל נודע לו כי התובעת מוכרת שם כבעלת קשרים הפועלת כ"מאכרית" אשר בזכות קשריה קיבלה פרטי חוכרים נוספים הזכאים להחזר, אליהם פנתה באותו אופן בו פנתה לנתבע.
29. לטענת הנתבע, הוא התקשר עם התובעת כפועל יוצא של מעשי מרמה והטעיה, ולפיכך הוא רשאי היה לבטל את ההסכם עמה. עוד טוען הנתבע כי התקשר עם התובעת עקב ניצול מצוקתו, חולשתו וחוסר ניסיונו, ובהתחשב בעובדה כי הוא היה זכאי להחזר כספי אף ללא הגשת השגה, ברור כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל. כן פעלה התובעת בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליה במהלך משא ומתן להתקשרות.
30. עוד טוען הנתבע, כי ההתקשרות עם התובעת הינה בגדר "עסקת רוכלות" כהגדרה בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 ומשכך, היה הנתבע זכאי לבטלה עם קבלת כל המסמכים הנוגעים לה, שכן העובדות נשוא המצגים הכוזבים שהציגה לו התבררו לו כהווייתן רק לאחר הגשת התביעה וקבלת מסמכי המנהל בסוף חודש מאי 2014, כאשר מיד עם קבלת המסמכים הודיע לתובעת על ביטול ההתקשרות.

 

ראיות התובעת

31. התובעת הגישה תצהיר שעיקר האמור בו פורט בפרק "טענות התובעת".
32. התובעת הצהירה כי הקשר מול הנתבע נוצר באמצעות שכן של הנתבע, טובי פרץ, אשר קיבל ממנה טיפול בקבלת החזר תשלום ששילם למנהל והוא זה אשר המליץ לנתבע על שירותיה ואף נכח בתחילת הפגישה שתואמה בין התובעת לבין הנתבע.
33. בעקבות הטיפול המסור והמקצועי של התובעת שכלל אינספור טלפונים, הודעות SMS וביקורים תכופים במנהל, כמו גם מספר ביקורים אצל הנתבע עצמו לצורך החתמתו על טפסים, תיקן המנהל את השומה בגין הנכס והורה להחזיר לנתבע סך של 530,331₪.
34. התובעת הצהירה כי אין ספק כי ההחזר היה מגיע לנתבע, אולם ללא טיפולה המסור והעקבי הנתבע לא היה מקבל את ההחזר, ככל הנראה, לאורך שנים, ובוודאי שלא במסגרת התקופה עליה הוסכם בהסכם שכר הטרחה.
35. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי היא רואת חשבון ומשפטנית, העוסקת בטיפול בהחזרי מס הכנסה, מס שבח והחזרים מרשות מקרקעי ישראל.
36. בעמוד 1 לפרוטוקול, שורה 26 נשאלה התובעת:

ש'           תאשרי לי שהפעם הראשונה שפגשת את הנתבע הייתה בביתו ביום שהחתמת אותו על הסכם ההתקשרות.

ת'           בהמשך לפגישה שנקבעה מראש, לא פשוט הופענו.

ש'           הפעם הראשונה שראית אותו ודיברת איתו?

ת'           שראיתי אותו, דיברתי איתו לפני, גם טובי דיבר איתו שהוא היה שכן של הנתבע בבית שהוא התגורר בזמן שחתם על ההסכם. טובי קיבל כסף ואחרי שהוא קיבל כסף הוא סיפר את זה לחן ואז חן אמר שהוא רוצה גם להפגש איתנו. הוא ארגן את הפגישה בינינו, הוא היה גם בתחילת הפגישה. אני ויערה התעכבנו בפקקים.

ש'           מי זה טובי? מה האינטרס שלו?

ת'           הוא שכן של חן, הוא תיאם את הפגישה והוא התקשר אלינו מהדרך ואמר שהוא וחן צריכים ללכת ושאנחנו מעכבות אותם, כי נתקענו בפקקים.

37. ובהמשך, בעמוד 2 לפרוטוקול, שורה 30:

ש'           תאשרי לי שהנתבע לא פנה אליכם וביקש את השירות, אלא אתם פניתם אליו בעקבות טובי.

ת'           נכון.

ש'           הנתבע מספר שהגעתם לבית שלו, את היית עם טובי, בלי שהוא הזמין אתכם.

ת'           זה לא נכון, הוא קבע. טובי אמר  תבואו בתאריך כזה וכזה. אני לא זוכרת כמה זמן זה היה לפני הפגישה, כי זה היה לפני למעלה משנתיים. הנתבע התקשר ביחד עם טובי כשאחרנו. נסעתי לאסוף את יערה מגבעתיים, קבענו שעה מסוימת והתעכבנו, כי נתקענו בפקק. טובי התקשר אלי לאוטו כשהיינו בדרך, שאל תוך כמה זמן אנחנו מגיעות, כי גם הוא צריך ללכת וגם חן ושיש לו פגישה. גם כשהגענו הוא היה קצר איתנו, כי הוא אמר יאללה, אני ממהר, תנו לי לראות ומצד שני התעכב על האחוזים ונתן הוראות.

ש'           אבל את אישית לא דיברת עם הנתבע לפני הפגישה?

ת'           הכל דרך טובי.

38. התובעת העידה כי פגשה את הנתבע לפחות ארבע פעמים (עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 18).
39. התובעת נשאלה האם בדקה את זכאותו של הנתבע לפני הפגישה והשיבה כי היא אכן בדקה, אולם היא לא יכולה לדעת את הזכאות בפועל עד שהיא אינה רואה שובר, אשר הוצג בפניה בפגישה. לדבריה, היא לא ידעה להגיד לנתבע על איזה סכום מדובר, כאשר את הסכום בדקה רק כששבה לביתה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 8).
40. התובעת נשאלה האם אמרה לנתבע במהלך הפגישה כי הוא יהיה זכאי להחזר בסך של 500,000₪ והיא השיבה כי במהלך הפגישה היא לא אמרה לנתבע סכום כלשהו, אלא כי מדובר בסכום גבוה משמעותית. היא נשאלה מדוע אפוא ציינה בכתב יד על ההסכם כי העמלה בשיעור 18% תשולם רק אם הנתבע יקבל יותר מ-500,000₪ והשיבה כי מי שקבע את הרף של 500,000₪ היה הנתבע שאמר כי אם יקבל פחות מזה, הוא אינו מוכן לשלם 18% (עמוד 4, שורה 27 ואילך).
41. התובעת נשאלה איזו טעות הייתה בשומה שערך המנהל ואיזה תיקון בוצע. התובעת השיבה כי דמי ההיתר שולמו בתחילה לפי שיעור של 31% וכשהוא קיבל את ההחזר, הוא שילם רק 6%. בהמשך, בעמוד 5 לפרוטוקול, שורה 27 נשאלה התובעת:

ש'           השירות שנתת, זה מעין השגה ובקשה לתיקון שומה?

ת'           יש שני שלבים: הבקשה הראשונה היא בקשה להחזר והבקשה השניה, בגלל שהם אף פעם לא מחזירים את כל מה שצריך, היא השגה על השומה.

לשאלות בית המשפט

ש'           את מגישה את הבקשה להחזר, את יודעת כמה הוא שילם. הוא שילם בעצם דמי היתר?

ת'           כן.

ש'           לפי מה הוא משלם דמי היתר?

ת'           הוא משלם בהתחלה או 31% משווי שנקבע באותו מועד, שקבע המנהל או שמאי מכריע, כל מקרה לגופו …

ש'           כשאת מגישה את הבקשה הראשונית שאת קוראת לה "החזר", את לא חולקת ולא נכנסת לשווי המגרש שהוערך, אלא לאחוזים של ההחזר?

ת'           בשלב הראשון נכון.

ש'           ובשלב הראשון הוא מקבל החזר לפי איזה אחוז?

ת'           או 6% או 3%, תלוי.

ש'           אם זה 6% או 3% על מה יש להגיש השגה?

ת'           השווי שהם קובעים הוא לא נכון. מה שהם קובעים לפי ה-6% או ה-3% הוא לא נכון. השווי של הקרקע.

42. ובעמוד 7 לפרוטוקול, שורה 23, נשאלה התובעת:

ש'           שכר הטרחה שאת תובעת עכשיו זה בגלל התיקון של השומה, לא השגה?

ת'           נכון, עוד לא הגעתי להשגה.

…

ש'           האסמכתה היחידה שיש לנו לשירות שנתת זה נספח 2 לתצהירך, מסמך שאת הוצאת שכותרתו "בקשה להתניית בעלות לפי החלטה וקבלת החזר ששולם ביתר" ופרטי חשבון של הנתבע.

ת'           זאת לא האסמכתה היחידה.

…

ש'           מה ההליך שקורה במנהל שכתוצאה ממנו הוא מקבל את הכסף?

ת'           בזמנו, כשאני טיפלתי, זה נכנס לסדר העבודה של תיקים. זה נכנס לטיפול ולפי סדר ההגשה הם טיפלו בתיקים. זהו. הם עושים את התחשיבים, מחזירים את הכסף, לא את כולו, אני מגישה השגה והם מחזירים את שאר הכסף. לוקח להם עוד חצי שנה-שנה, תלוי במי טיפל בתיק.

…

ש'           לפי תוכן המכתב, לא נדרשת לעשות כלום חוץ מלהגיש פרטי חשבון. אין שום פעולה שאת צריכה לבצע, תסכימי איתי?

ת'           אני הייתי צריכה להגיש …

ש'           חוץ מהדף הזה, מה עשית?

ת'           בטח שעשיתי: הגעתי פעמיים בשבוע למנהל.

ש'           פעמיים בשבוע?

ת'           כן, גם פונים אליו פעמיים בשבוע, הוא כל היום היה מתקשר אלי ושואל מה קורה, את ההחזר קיבל תוך פחות מחצי שנה. הייתי פעמיים בשבוע במנהל, כי הייתה לי התחייבות לחצי שנה. אם אתה לא יושב עליהם שום דבר לא זז. באותו זמן היה לי עוד תיק אחד ופעמיים בשבוע הלכתי אליהם: הלכתי לצוות, הלכתי לגזברות, אפשר לשאול את משה בקרמן כמה פעמים דיברתי איתו על התיק הזה. הנתבע לא האמין לי שהוא צריך לקבל את הכסף.

43. התובעת טענה כי אלמלא טיפולה אולי הנתבע היה מקבל החזר עוד כמה שנים או בכלל לא. לדבריה, ישנם מקרים שהוא לא היה מקבל החזר כלשהו (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 6 ואילך).
44. התובעת הכחישה כי אמרה לנתבע שהוא מוגבל בזמן להגשת הבקשה ובעמוד 11 לפרוטוקול, שורה 25 נשאלה התובעת:

ש'           האם נכון שאמרת לנתבע שהחתמת אותו על ההסכם שהמנהל גבה ממנו כספים ביתר?

ת'           כן, זה גם כתוב בהסכם. … זה נכון שהוא נגבה ביתר, עובדה שהחזיר.

ש'           אבל הוא מחזיר כי יש רפורמה ולא כי יש גביה ביתר.

ת'           לא, הוא גבה ביתר.

ש'           המנהל גבה דמי היתר והחזיר אותם בגלל הרפורמה. ביתר זה שגובים יותר מיסים ממה שצריך לגבות.

ת'           גבו ממנו יותר ממה שהיה צריך, עובדה שהחזירו. המנהל אומר שהוא גובה ביתר, כי הוא לא התחיל את הרפורמה עדיין.

45. בהמשך, בעמוד 12 לפרוטוקול, החל משורה 30:

לשאלות בית המשפט

ש'           כשאת באת למר תמורי והצעת לו שירותייך, ידעת שמגיעים לו כספים מהמנהל?

ת'           לא יכולתי לדעת, כי עוד לא ראיתי שובר.

ש'           כשראית את השובר אצלו בבית?

ת'           כן, אבל לא ידעתי כמה בדיוק. לא יכולתי לדעת.

ש'           אבל את קנה המידה היה לך?

ת'           לא ידעתי.

…

ש'           אמרת לו באיזשהי צורה שאת הכסף הזה, גם אם לא תטפלי, יכול להיות שיקבל אותו לבד אבל שיקח הרבה זמן, כלומר הפעולה שאת עושה זו פעולה שהוא יכול לעשות לבד?

ת'           כן, אמרתי לו שהוא יכול להגיש לבד, פשוט זה יכול לקחת יותר זמן. זה כמו שאנשים לוקחים עורכי דין לייצג אותם מול ביטוח לאומי. עורכי דין עוזרים לייצג אותם מולם, הם ממלאים טפסים, הם לא יכולים לקבוע את השיעור.

המשך חקירה נגדית

ש'           האם אמרת לו שהוא יכול לקבל את הכסף הזה בלי שהוא צריך להלחם, להגיש הליכים, שהמנהל יפנה אליו ויתן את הכסף?

ת'           גם כשהמנהל פונה האדם צריך לבוא ולפנות, זה גם רשום בהודעה שצירפתם.

ש'           את אמרת שהמנהל יחזיר לו כסף אם יתן לו פרטי בנק?

ת'           זה לא רק לתת פרטי חשבון בנק, זה לבקש את ההחזר. זה הטופס שהגשתי. הוא היה צריך גם להגיש את זה כדי לקבל, את טוענת שהוא לא היה צריך?

לשאלת בית המשפט

ש'           בתעודת עובד הציבור של המנהל נאמר שהוא היה מקבל גם בלי להגיש. מה שעשית זה להגיש טופס ואחר כך היית במנהל עוד כמה פעמים.

ת'           זה כמו שאתה הולך למסעדה, אתה יכול לאכול בבית, אבל אתה בוחר לקבל שירות שיגישו לך, שיכינו לך, שיפנו לך. זה היה ברור לו שזה השירות.

 

 

 

ראיות הנתבע

נציג המנהל, מר משה בקרמן (להלן: "משה")

46. משה הגיש תעודת עובד ציבור, לפיה הוא משמש כראש תחום בכיר במרחב תל אביב מרכז של המנהל, וכי במסגרת תפקידו הוא משמש כראש הצוות הייעודי המטפל בביצוע החזרי דמי היתר לחוכרים הזכאים להחזרים אלו מכוח החלטת מועצה 1185 העוסקת בהקניית בעלות.
47. לנתבע זכויות חכירה בגוש 6669, חלקה 478 וקיים על שמם תיק ברשות.
48. בשנת 2012, בעקבות פניית הנתבע לרשות לביצוע עסקה, הובהר לו כי על פי החלטת מועצה 1185 הוא זכאי להקניית בעלות בנכס וכן הובהר לו כי במידה ויבקש לבצע את העסקה ולא להמתין עד ליישום החלטת המועצה, הוא יהיה זכאי לקיזוז דמי ההיתר שישולמו על ידו במסגרת העסקה מדמי רכישת הבעלות ולקבלת החזר כספי בהתאם.
49. ביום 23/01/12 אישר הנתבע בחתימתו על גבי טופס ההודעה כי ידוע לו על זכאותו להחזרת דמי ההיתר. עותק מהטופס צורף כנספח א' לתעודת עובד הציבור.
50. ביום 11/11/13 פנתה התובעת לרשות בבקשה להקניית בעלות ולקבלת החזר כספי עבור הנתבע מכוח החלטת מועצה 1185.
51. ביום 10/03/14 בוצע החזר כספים לנתבע בגין דמי ההיתר ששולמו.
52. ביום 18/05/14 הודיעה הרשות במכתב לכלל החוכרים כי איתור הזכאים והטיפול בהחזר הכספים לזכאים יבוצע באופן יזום על ידי צוות ייעודי ברשות שהוקם למטרה זו. הודעה זו נשלחה, בין היתר, על מנת למנוע פניות לרשות מאת גורמים חיצוניים לבדיקת זכאות להחזר.
53. בהתאם למדיניות הרשות ולהחלטות המועצה הרלוונטיות, הנתבע היה זכאי לקיזוז ולהחזר דמי ההיתר ששולמו על ידו לרשות והחזר הכספים לטובתו היה מבוצע גם ללא פניה יזומה של התובעת בנושא – בהתאם לסדר העבודה של הצוות העוסק בכך.
54. בחקירתו הנגדית של משה על ידי ב"כ התובעת, הוא הסביר כי הפניות היזומות נעשות באמצעות יחידת אגף בעלות ורישום לאותם חוכרים שנמצאו זכאים לכך (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 5-7). הוא הסביר מי היא קבוצת הזכאים. כן השיב כי הזכאים אינם מאבדים את זכותם להחזר גם אם לא נשלחה אליהם הודעה וגם אם הם לא פנו, אלא שסכום ההחזר שלו זכאים אותם חוכרים ממשיך לצבור ריבית והצמדה עד למועד ההחזר בפועל (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 18).
55. משה השיב כי הצוות הוקם במטרה לפעול באופן יזום לצורך פניה לאותם אזרחים הזכאים להחזר, מבלי שהם יצטרכו לפנות. משה לא יכול היה לומר כמה זמן היה אורך הטיפול בהחזרת הכספים לנתבע אלמלא נעשתה הפניה על ידי התובעת. הוא הסביר כי ישנה שיטת עבודה מסוימת וכי יתכן כי המנהל לא היה פונה מיוזמתו לנתבע עד היום (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 23-31). לדבריו, הצוות שהוקם פועל כבר שנה וחצי ונכון למועד מתן העדות הוא סיים את הטיפול בכ-70% מהזכאים, כאשר כיום פונה הצוות לאנשים ששילמו דמי היתר בשנים 2011-2012 (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 2-9).
56. משה השיב כי הצוות שהוקם פועל בעניין החזר דמי ההיתר לזכאים רק בימי שישי, כאשר להערכתו כלל הזכאים להחזר בכל המדינה מסתכם בכ-2,000 חוכרים, כאשר לדבריו, בכל חודש מטפל הצוות בבין 60 ל-70 תיקים (עמוד 15 לפרוטוקול, החל משורה 20).
57. משה הסביר כי הצוות שהוקם במנהל החל את טיפולו במהלך החודשים יוני-יולי 2014, וזאת לאחר שהנתבע כבר קיבל את ההחזר המגיע לו לחשבון. עוד אישר משה כי עד למועד זה, במנהל איש לא טיפל באופן יזום, אלא רק על פי בקשות שהוגשו. משה אישר כי קיימות עסקאות שלא נכללו בדו"ח וכי יתכן שמדובר ב-10% מהזכאים אשר לא אותרו, ולפיכך גם לא קיבלו את פניות המנהל (עמוד 16, שורות 4-28).
58. משה אישר כי הוא מכיר את התובעת וכי הוא רואה אותה הרבה. עוד אישר משה כי התובעת מבקרת במנהל לעיתים תכופות, פעם-פעמיים בשבוע, וזאת לצורך הטיפול בתיקים כגון זה של הנתבע. לדבריו, כאשר היא מבקרת במנהל היא מבקשת לזרז את הטיפול בתיקים וממציאה מסמכים. משה נשאל ע"י בית המשפט בעמוד 20 לפרוטוקול, שורה 12:

ש'           האם הביקורים שלה פעם או פעמיים בשבוע באמת מזרזים אתכם?

ת'           כן, מטבע הדברים.

59. משה אישר כי את המכתב מיום 18/05/14 שלח המנהל לנתבע חודשיים אחרי שהוא קיבל את הכסף, שכן התיק ממשיך להופיע בדו"ח גם לאחר התשלום עד לטיפול בתיק בפועל. משה גם אישר כי יכול להיות כי הצוות טרם הגיע לטפל בתיקו של הנתבע באופן יזום. עוד השיב משה כי מי שמעביר למנהל טפסים חתומים מקבל את הכסף עוד במהלך אותו שבוע, למעט מקרים שבהם דרוש אישור נוסף (עמוד 20 לפרוטוקול, החל משורה 26).
60. בחקירתו הנגדית של משה על ידי ב"כ הנתבע השיב כי קשה לו לומר מתי היה מגיע הצוות לטפל בתיקו של הנתבע לאחר הפניה היזומה של המנהל אליו מיום 18/05/14 (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 27-28). עוד השיב משה כי הרפורמה התחילה להיות מיושמת בסוף דצמבר 2013 (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 3).
61. משה אישר כי נספח א' לתעודת עובד ציבור, שהינה מסמך עליו חתם הנתבע ב-2012 עת הגיש בקשה לקבל היתר, הוגש לו ביחד עם מסמכים נוספים, ולדבריו, קיימת הנחיה לעובדי הרשות להסביר לחוכר מה פשר המכתב הזה. יחד עם זאת, אישר משה כי בינואר 2012 עניין הרפורמה על פי החלטה 1185 היה נושא די טרי, דבר שהביא לכך כי גם הרבה פקידים לא ידעו איך להסביר את הנושא שהיה מאוד מורכב (עמוד 22 לפרוטוקול, החל משורה 10).
62. משה אישר כי שמע תלונות ביחס לתובעת, אך לא ידע להסביר את מקור התלונות (עמוד 22 לפרוטוקול, החל משורה 26).

 

63. בעמוד 23 לפרוטוקול, שורה 14 נשאל משה:

ש'           אתה מציין בסעיף 9 לתעודה שלך שהחזר כספים היה מבוצע גם בלי הפניה של הגברת ברנס "בהתאם לסדרי העבודה של הצוות". מהיום שבו פניתם במאי 2014, בערך תוך כמה זמן, אם הגברת ברנס לא הייתה פונה אליכם בכלל?

ת'           נשאלתי את השאלה הזאת, זה מאוד קשה להעריך. אני מניח בהנחה זהירה מאוד שעד היום התיק הזה היה כנראה מגיע לטיפול בהחזר.

ש'           זה לוקח כמה חודשים עד שמתקבל הכסף מהרגע שבו אתם יוזמים פניה?

ת'           זה יכול לקחת גם שבוע. אני מבצע את החישוב, כמו שאמרתי, ושולח את התחשיב עם ההצעה.

…

ש'           המנהל תיקן שומה בעקבות הפניה של גברת ברנס?

ת'           לא, למיטב ידיעתי החישוב נעשה על פי הטבלאות.

ש'           ההחזר היה לפי החישוב של המנהל?

ת'           החישוב תמיד נעשה לפי הנתונים של המנהל וגם במקרה הספציפי הזה. לא הייתה פה שומה.

 

עדותו של הנתבע

64. הנתבע הגיש תצהיר ובו חזר על האמור בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן ואין מקום לשוב ולפרט טענות אלו.
65. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי חתם על נספח א' לתעודת עובד הציבור, שהינו מכתב של המנהל. בעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 10 נשאל הנתבע:

ש'           בסעיף 4 לתצהירך אתה טוען שהתובעת הגיעה אליך ללא כל הזמנה או תיאום מראש.

ת'           מה שקרה: קמתי בבוקר ללכת לבית הספר, פתחתי את הגראז', פתאום אני רואה את טובי עם הגברת. הם ביקשו להכנס לשתות קפה. הכנסתי אותם, הוא הציג לי את הגברת שהיא יודעת עבודה מסוימת במנהל והיא מחזירה כסף. היה תמוה לי כל העניין הזה. הם נכנסו אלי הביתה, היא באה אלי עם עוגיות והחברה שלה באה אחר כך עם שוקולדים והתחילו לספר לי סיפורים שיש להם קשרים, שיש להם חישובים.

ש'           למה לא כתבת את כל הסיפור הזה עם השכן שלך בתצהיר?

ת'           אמרתי אותו בעל פה. אני חשבתי שאתם תזמינו אותו. אני מספר מה שהיה.

66. ולמטה מכך, בעמוד 25 לפרוטוקול, שורה 31:

ש'           כמה אתה חושב שכן מגיע לה?

ת'           זה השופט יפסוק.

ש'           אתה אמרת שמגיע לה בגין העבודה, כמה אתה חושב שמגיע לה?

…

ת'           אני חושב שמגיע לה אלפים בודדים.

ש'           למה לא שילמת לה את זה?

ת'           אני הצעתי לה את זה, היא לא רצתה. הצעתי לה את זה כשהיא הייתה אצלי בבית לבוא לקבל כסף. הסברתי לה שהטעתה אותנו והיא אמרה לי שתתבע אותי ותקח ממני הוצאות…"

67. בעמוד 27 לפרוטוקול, שורה 8:

ש'           היה לך הזדמנות לשאול את כל מה שעלה לך לראש?

ת'           שאלתי את מה שעלה לי לראש.

ש'           והיא ענתה לך?

ת'           היא הציגה את עצמה שהיא מומחית במיסוי וכלכלה. מה שעלה לי באותו ראש שאלתי והגבלתי אותה לשישה חודשים. אני לא האמנתי שהיא תביא את הכסף.

ש'           אבל היא קוסמת, היא הביאה את הכסף.

ת'           היא הציגה את עצמה שרק היא מסוגלת להביא את הכסף, היא הלחיצה אותי בזמנים שאם אני לא אחתום עכשיו אני אפספס את ההזדמנות.

ש'           ואתה לא האמנת שהיא תביא את הכסף?

ת'           באותו רגע לא.

68. הנתבע השיב כי את העסקה עם המנהל עשה ללא ליווי של עורך דין (עמוד 28 לפרוטוקול, החל משורה 2).
69. עוד השיב כי הציע לתובעת הסדר פשרה. לדבריו, הוא היה מקבל את הכסף בכל מקרה עם ריבית והצמדה (עמוד 28 לפרוטוקול, החל משורה 11).
70. הנתבע הסביר כי התובעת דרשה ממנו בהתחלה 30% שכר טרחה על עבודתה, הוא סירב והיא אמרה כי השכן שילם כך. הוא עצמו הסכים לשלם 10%, אך היא פיתתה אותו ואמרה לו שהיא תביא לו מעל 500,000₪. בנסיבות אלה, הוא הסכים לחתום על התחייבות לשלם 18% אם תביא לו מעל 500,000₪. לדבריו, הוא ניהל משא ומתן על העמלה, למרות שהכסף שכב במנהל והמתין לו והיא לא עשתה דבר מעבר למסירת הטפסים (עמוד 28, החל משורה 19).
71. בעמוד 29 לפרוטוקול, שורה 18 נשאל הנתבע:

…

ש'           במסגרת סעיף 6 לתצהירך אתה טוען שלא היית מודע להחלטת המנהל. בעצם, הטענה הזו מנוגדת לעובדה שב-2012 כבר חתמת על מסמך שבו אתה מאשר במפורש שאתה מודע להחלטת המנהל.

ת'           לא, לא. אני חתמתי על מסמך, הביאו לי כל מני טפסים לחתום על המסמך.

ש'           הוא מצורף כנספח א' לתעודת עובד הציבור.

ת'           גם העובד שהיה פה קודם אמר שהעובדים עצמם לא מבינים את המטריה. אני חתמתי על הרבה מסמכים, לא הבנתי אותם. חתמתי על הרבה מסמכים ובסוף הבנתי שזה זה.

ש'           זאת אומרת שעכשיו, בדיעבד, אתה יודע שכן עדכנו אותך בכל מקרה לגבי החלטת המנהל.

ת'           לא, לא עדכנו אותי. רק החתימו אותי על מסמכים.

ש'           לא, בדיעבד, היום אתה יודע שעדכנו אותך?

ת'           היום אני יודע שאת הכסף הייתי מקבל בלעדיה.

72. הנתבע הסביר כי לאחר שקיבל את מכתב המנהל מיום 18/05/14 אשתו בדקה במנהל, והתברר להם כי הכסף היה מגיע לו (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 3 ואילך).
73. הנתבע נשאל כיצד זה שבמאי 2014 נאמר לרעייתו כי קיימת להם יתרת זכות, למרות שהתיק שלהם טרם נבדק במועד זה והוא השיב כי "אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא משקר" (עמוד 31 לפרוטוקול, שורה 3).
74. לדברי הנתבע, התובעת אמרה לו כי יש לה תחשיבים לפיהם הוא רומה על ידי המנהל וכי רק היא יכולה להושיע אותו (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 14-15).
75. הנתבע אישר כי הוא בעל אולם אירועים ברחובות ששמו "ברוק" וכי לפני כן עסק בטקסטיל וכי הינו איש עסקים עצמאי. עוד הסביר כי לא סיים בית ספר, אין לו תעודת בגרות והוא בקושי מדבר אנגלית (עמוד 32 לפרוטוקול, החל משורה 24).

 

דיון והכרעה

76. בתביעה שלפני עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה את שכר הטרחה שנקבע בהסכם מיום 11/11/13, ושצורף כנספח 1 לתצהירה, כאשר בהסכם זה עליו חתום הנתבע ייפה הוא את כוחה של התובעת לפעול עבורו במנהל לקבלת החזר של דמי היתר ששילם עבור הנכס.
77. בסעיף 2 להסכם נקבע "הטיפול באמצעות החברה ו/או מי מטעמה יכלול את בדיקת זכאותו של הלקוח להחזר כאמור, פניה לממ"י בעניינו והמשך המעקב בפניה עד לקבלת תשובת ממ"י ובמידת הצורך הגשת השגות בשמו ו/או מתן יעוץ לגבי המשך ההליכים".
78. בהסכם נקבע כי הנתבע ישלם לתובעת עמלת טיפול בשיעור של 18% כולל מע"מ מגובה ההחזר בתנאי שההחזר יהיה מעל 500,000₪. עוד נכתב בהסכם כי על פי שוברי תשלום ודו"חות מנהל מקרקעי ישראל, הנתבע שילם למנהל מקרקעי ישראל סך של 983,632₪ בשנת 2012.
79. אין חולק כי התובעת הגישה למנהל, בשם התובע, ביום 18/11/13 "בקשה להקניית בעלות על פי החלטה 1185 וקבלת החזר ששולם ביתר". כמו כן, אין חולק כי ביום 10/03/14 או בסמוך לכך קיבל הנתבע החזר בסך של 541,562.42₪ ממנהל מקרקעי ישראל.
80. משפנתה התובעת לנתבע בדרישה לקבל את שכרה על פי המוסכם, סירב הנתבע לשלם לה בטענה, לפיה התברר לו כי הוא הולך שולל על ידי התובעת, לאחר שגילה כי ממילא היה זכאי לקבל את סכום ההחזר מהמנהל, גם ללא טיפולה של התובעת, אשר העלימה ממנו פרטים במועד ההתקשרות, תוך שהיא מציגה בפניו מצג כוזב ביחס למצב הדברים.
81. התובעת טענה כי הגיעה לביתו של הנתבע לאחר שנקבעה לה פגישה עימו באמצעות שכנו של הנתבע שגם עבורו היא טיפלה בקבלת החזר מהמנהל. בתצהירה נמנעה התובעת מלפרט מה נאמר על ידה לנתבע במועד ההתקשרות ביניהם והיא מסתמכת על ההסכם החתום שבין הצדדים ועל טיפולה במנהל לאחר חתימת ההסכם. טיפול הכולל, לדבריה, אינספור טלפונים, מסרונים וביקורים תכופים במנהל, לרבות מספר פגישות עם הנתבע.
82. התובעת מאשרת בתצהירה כי הנתבע היה זכאי לקבלת ההחזר מהמנהל, אולם לטענתה ללא טיפולה המסור הנתבע לא היה מקבל את ההחזר, ככל הנראה, לאורך שנים ובוודאי שלא במסגרת התקופה שהוסכמה ביניהם של שישה חודשים.
83. מנגד, טען הנתבע כי התובעת הציגה עצמה בפניו ובפני רעייתו כמי שמתמחה במיסוי מקרקעין וייצוג נישומים. לטענת הנתבע, סיפרה לו התובעת כי במסגרת קשריה עם גורמים שונים במנהל הגיע לידיה מידע פנימי ולפיו הוא נפל קורבן לגביה שלא כדין של מיסים על ידי המנהל, שגבה ממנו, שלא כדין, סכום העולה על 500,000₪.
84. לטענת הנתבע, אמרה לו התובעת כי קשריה עם גורמי מפתח במנהל מקנים לה יתרון בניהול משא ומתן מולם לצורך הפחתת שומת המס שנקבעה לו. התובעת הבטיחה לו כי ביכולתה להביא להפחתת המס עד כדי מחצית הסכום שנגבה על ידם, באופן שהחזר המס לא יפחת מסך של 500,000₪.
85. עוד טען הנתבע כי התובעת מסרה לידיו טופס התקשרות להחתמתו במקום, תוך הפעלת לחצים עליו, ע"י הצגת מצג כי קיים קוצר זמן, המחייב טיפול בהול בהגשת השומה. לטענת הנתבע, הוא סבר כי התובעת הינה עורכת דין, כאשר הוא לא ידע במועד החתמתו על הטופס כי נפל קורבן למרמה והטעיה תוך ניצול חוסר הידע שלו בנוגע לשירותים ששכר. לטענת הנתבע, התובעת ניצלה את חוסר הידע שלו לגבי הרפורמה במנהל והיא הסתירה ממנו את העובדה כי הוא היה אמור לקבל את ההחזר בכל מקרה, דבר הכרוך בפעולה פשוטה של הגשת טופס בקשה להחזר, מה גם שהמנהל הקים צוות ייעודי לבדיקת הזכאים ולפנייה יזומה אליהם לצורך החזרת הכספים.
86. לטענת הנתבע, רק בדיעבד התברר לו כי במועד התקשרותו עם התובעת הוא כבר היה זכאי לסכום ההחזר נשוא ההתקשרות, וזאת לפי החלטת מנהל 1185 משנת 2010.
87. בהתאם לראיות שהובאו בפני, בין היתר, באמצעות תעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי משה ממחלקת הכספים במנהל, מחקירתו הנגדית של עד זה ומהנספחים שצורפו לתצהירי הצדדים, התברר כי ביום 08/02/10 ניתן תוקף להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1185 בדבר רפורמה במקרקעי ישראל, בה נקבעו, בין היתר, הזכאים לרכוש את זכות הבעלות כמפורט בתנאי ההחלטה.
88. ממועד קבלת החלטת המועצה ועד לתחילת מימושה, בוצעו עסקאות של תוספת בניה ואחרות בהן שולמו ע"י חוכרים דמי היתר למנהל. הנהלת הרשות החליטה כי חוכרים אשר ביצעו עסקאות ושילמו תמורתן בתקופה שבין 08/02/10 ועד 11/12/13 יהיו זכאים לקיזוז/החזר דמי ההיתר ששילמו, וזאת אם ירכשו את זכות הבעלות בהתאם להצעה שתועבר אליהם.
89. עוד התברר כי צוות ייעודי שהוקם ברשות עורך בדיקה מקיפה לאיתור הזכאים העומדים בתנאי ההחלטה לשם ביצוע הקיזוז/ ההחזר ביוזמת הרשות ואף ללא פניית הזכאים.
90. מחקירתו של משה, נציג המנהל, התברר כי הצוות הייעודי התחיל לפעול בחודשים יוני או יולי 2014; כי הצוות פועל בימי שישי בלבד והוא מצליח לטפל בכמות של בין 60 ל-80 תיקים בחודש, כאשר לפי הדו"ח המצוי ברשות משה, מדובר בסך הכל בכ-2,000 תיקי חוכרים בפריסה ארצית. משה אישר בחקירתו כי יתכן כי קיימים זכאים להחזר אשר שמם אינו כלול בדו"ח. להערכתו, מדובר ב-10% מכלל הזכאים בהערכה גסה. כן אישר משה כי חוכרים אשר לא הופיעו בדו"ח ככל הנראה לא קיבלו כל פניה מהמנהל לפיה הם נכללים במסגרת הזכאים להחזר.
91. משה העיד כי ההודעה על הזכאות נשלחת לזכאים בדואר רשום לכתובת הידועה אצל המנהל. כן אישר כי אם דבר הדואר חוזר בציון כתובת לא ידועה המנהל לא פועל לאיתור יזום של אותו חוכר.
92. משה העיד כי התובעת מבקרת במשרדי המנהל בתדירות של פעם-פעמיים בשבוע וזאת לצורך הטיפול בתיקים של לקוחותיה, כגון זה של הנתבע. לדבריו, בביקוריה היא מבקשת מנציגי המנהל לזרז את הטיפול בתיקים וממציאה מסמכים. לשאלה שנשאל בעמוד 20 לפרוטוקול, שורה 12: "האם הביקורים שלה פעם או פעמיים בשבוע באמת מזרזים אתכם?" השיב: "כן, מטבע הדברים".
93. בחקירתה הנגדית של התובעת בעמוד 4 לפרוטוקול, שורה 1 היא נשאלה:

ש'           בסעיף 2 להסכם את מציינת שהטיפול יכלול את בדיקת זכאותו של הלקוח. בדקת את הזכאות של חן לפני הפגישה?

ת'           כן, כפי שהסברתי קודם אני יכולה לדעת אם הבית בנוי על קרקע של המנהל או לא. אני לא יכולה לדעת זכאות בפועל לפני שיש לי שובר. בפגישה הוא הציג בפנינו שובר ואז אמרתי לו שזה רלוונטי. לא ידעתי להגיד לו כמה, כי בשביל זה אני צריכה לבדוק.

ש'           אז מתי בדקת את הזכאות ואת הסכומים?

ת'           אחרי הפגישה, כשחזרתי הביתה.

…

ש'           כשהגעת אליו הביתה אמרת לו שההחזר שהוא צריך לקבל הוא בסביבות 500,000₪?

ת'           כשאני ישבתי אצלו בבית לא אמרתי לו סכום.

ש'           לא אמרת יותר מ-500,000₪?

ת'           לא, אמרתי שהוא יהיה גבוה משמעותית. אני לא יכולה להגיד סכום.

94. ובעמוד 5 לפרוטוקול, שורה 8:

ש'           הנתבע טוען שהוא לא ידע שהוא צריך לקבל החזר, שזה מבחינתו לא היה צריך לקבל כלום. באת אליו, הפתעת אותו, הוא היה מאוד שמח שהוא צריך לקבל כסף.

ת'           את מציגה את הנתבע כבן אדם מאוד תמים. קיבלתי ממנו שלושה טלפונים ביום במשך חצי שנה מה קורה? מה קורה? – הוא לא היה מופתע, אני אמרתי לו שמגיע לו כספים. אני לא יודעת תחושות שלו. הוא לא אמר שהוא יודע שמגיע לו.

95. ובעמוד 8 לפרוטוקול, שורה 28:

ש'           לפי תוכן המכתב לא נדרש לעשות כלום חוץ מלהגיש פרטי חשבון. אין שום פעולה שאת צריכה לבצע, תסכימי איתי?

ת'           אני הייתי צריכה להגיש …

ש'           חוץ מהדף הזה, מה עשית?

ת'           בטח שעשיתי: הגעתי פעמיים בשבוע למנהל.

ש'           פעמיים בשבוע?

ת'           כן, גם פונים אליו פעמיים בשבוע, הוא כל היום היה מתקשר והיה שואל מה קורה. את ההחזר קיבל תוך פחות מחצי שנה…

96. ובעמוד 10 לפרוטוקול, שורה 15:

ש'           את בוודאי בקיאה ברפורמה ומכירה אותה.

ת'           נכון.

ש'           לפי החלטות של המנהל ידעת בעצם שעד 2013 עוד לא קמה הזכות לממש את ההחזר, נכון?

ת'           סליחה שאני אומרת את זה לפרוטוקול: שטויות וקשקוש, כבר ב-2012 היו החזרים מרשות מקרקעי ישראל.

ש'           באיזה שנה היה כסף שהוא היה צריך לקבל אותו?

ת'           כבר מהרפורמה, על פי החוק. ב-2010 לא יישמו אותה, אני לא יודעת להגיד לך מה היה לפני 2012.

ש'           דמי ההיתר שולמו בשנת 2012,

ת'           יכול להיות.

ש'           אז הוא לא זכאי לקבל את מה שהיה ב-2010.

ת'           הרפורמה היא מ-2010, אני החזרתי מ-2012. אני לא יודעת מה היה לפני.

ש'           תאשרי לי שבקק"ל הרפורמה הושהתה, לפי החלטת מנהל שצורפה, ואני מפנה לנספח א' לתצהיר נציג המנהל, אני מפנה לסעיפים 4-6, המנהל מיידע אותו על הזכות להחזר. הוא אומר המימוש של הרפורמה טרם יושמה בקק"ל, אתה יכול לחכות שתיושם ולא לשלם דמי היתר, כי הבעלות תעבור אליך. אתה יכול לא לחכות ולשלם עכשיו ותהיה לך זכות עתידית, כשתיושם הרפורמה, לקבלך החזר. זו זכות שקמה לו והושהתה. את מכירה את הנוהל של השיהוי של הרפורמה במקרקעי קק"ל?

ת'           אני עושה דברים חוקיים בלבד. את ההחזר ממקרקעי ישראל אפשר לקבל, זה חוקי, מה הוא חשב שאני הולכת עם מעטפה במנהל ומשחדת בשביל להעביר לו את הכסף? אני מעולם לא אמרתי שאני לא עובדת לפי חוקים.

ש'           אני מפנה אותך לסעיף 9, את טוענת בתצהיר שלך שעובדה שלא קיבל משנת 2010 את הכסף.

ת'           לא אמרתי שהוא היה צריך לקבל ב-2010. עובדה שהוא שילם למרות התחלת הרפורמה. אולי הוא היה מקבל עוד כמה שנים או בכלל לא ללא טיפולי.

ש'           …

ת'           נכון, אם בכלל.

ש'           לא היה מקבל את ההחזר?

ת'           יש גם הרבה מצב שלא היה מקבל גם. אני ראיתי אינסוף מצבים, ראיתי את זה כבר בעיניים שלי.

ש'           כשהגעת לבית של הנתבע, אמרת לו שאתם מוגבלים בזמן להגיש את הבקשה?

ת'           לא, למה שאני אגיד דבר כזה? איזה אינטרס יש לי?

ש'           שיחתום לך מהר.

ת'           ואם היה אומר לי שהוא רוצה לחשוב? זה לגיטימי שבן אדם מקבל הצעה מסוימת ורוצה לחשוב. אין שום בעיה. להפך, אני עוד אמרתי לו, אחרי שהוא חתם ואמר לי שהוא לא מאמין שמגיע לו, אמרתי לו לבוא איתי למנהל שיראה בעצמו.

97. ובעמוד 12 לפרוטוקול, שורה 30:

לשאלות בית המשפט

ש'           כשאת באת למר תמורי והצעת לו שירותייך, ידעת שמגיעים לו כספים מהמנהל?

ת'           לא יכולתי לדעת, כי עוד לא ראיתי שובר.

ש'           כשראית את השובר אצלו בבית?

ת'           כן, אבל לא ידעתי כמה בדיוק. לא יכולתי לדעת.

ש'           אבל את קנה המידה היה לך?

ת'           לא ידעתי.

ש'           יכול להיות 100₪ או שזה סכום של מאות אלפי שקלים? סכום נכבד?

ת'           לא 100₪, 100,000₪, סכום נכבד.

ש'           אמרת לו באיזשהי צורה שאת הכסף הזה, גם אם לא תטפלי, יכול להיות שיקבל אותו לבד, אבל שיקח הרבה זמן. כלומר, הפעולה שאת עושה זה פעולה שהוא יכול לעשות לבד?

ת'           כן, אמרתי לו שהוא יכול להגיש לבד, פשוט זה יכול לקחת יותר זמן. זה כמו שאנשים לוקחים עורכי דין לייצג אותם מול ביטוח לאומי. עורך הדין עוזרים לייצג אותם מולם, הם ממלאים להם טפסים, הם לא יכולים לקבוע את השיעור.

המשך חקירה נגדית

ש'           האם אמרת לו שהוא יכול לקבל את הכסף הזה בלי שיצטרך להלחם ולהגיש הליכים? שהמנהל יפנה אליו ויתן את הכסף?

ת'           גם כשהמנהל פונה האדם צריך לבוא ולפנות. זה גם רשום בהודעה שצירפתם.

ש'           את אמרת שהמנהל יחזיר לו כסף אם יתן לו פרטי בנק?

ת'           זה לא רק לתת פרטי חשבון בנק, זה לבקש את ההחזר. זה הטופס שהגעתי, הוא היה צריך גם להגיש את זה כדי לקבל, את טוענת שהוא לא היה צריך.

לשאלת בית המשפט

ש'           בתעודת עובד ציבור של המנהל נאמר שהוא היה מקבל גם בלי להגיש. מה שעשית זה להגיש טופס ואחר כך היית במנהל עוד כמה פעמים.

ת'           זה כמו שאתה הולך למסעדה, אתה יכול לאכול בבית, אבל אתה בוחר לקבל שירות שיגישו לך, שיכינו לך, שיפנו לך. זה היה ברור לו שזה השירות.

98. העדפתי את גרסתו של הנתבע, שלפיה התובעת לא סיפרה לו על הרפורמה וכי הוא לא ידע עליה. כן, העדפתי את גרסתו כי התובעת הציגה בפניו מצג לפיו הוא יוכל לקבל מהמנהל החזר כספים שנגבו ממנו ביתר, וזאת בזכות קשריה הטובים של התובעת במנהל. הגעתי למסקנה כי התובעת לא סיפרה לנתבע על זכאותו לקבל החזר לפי הרפורמה וכי כל שהוא נדרש לעשות לצורך זה הוא להגיש טופס בקשה פשוט להחזר.
99. ודוק, התובעת לא טענה בתביעתה או בתצהירה כי היא הסבירה לנתבע את העובדות בעניין הרפורמה והאפשרות לדרוש החזר. התובעת אף לא טענה כי הנתבע ידע על זכותו להחזר הכספים. נהפוך הוא, התובעת העידה כי הנתבע לא האמין כי מגיעים לו כספים. אציין, כי לא האמנתי לתשובת התובעת שניתנה במענה לשאלתי ובה השיבה בחצי פה בעמוד 13 לפרוטוקול, שורה 9, כי היא אמרה לנתבע שהוא יכול לקבל את הכסף לבד אם יגיש טופס, אולם אם יטפל בהחזר בעצמו הפעולה תיארך יותר זמן.

 

 

100. אין זה סביר בעיני כי אדם בר דעת יאות לשלם סכומי כסף גדולים, בשיעור של עשרות אלפי שקלים, כשכר טרחה תמורת עבודה של הגשת טופס למנהל, אפילו אם הגשת הטופס מלווה בפניות תכופות למנהל לצורך מעקב. זאת ועוד טענה זו של התובעת בדבר ידיעתו של הנתבע על זכאותו להשבת הכספים, אינה מתיישבת עם דבריה שלה עצמה, לפיהם הנתבע לא האמין כי מגיע לו כסף מהמנהל (עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 17).
101. לצורך הכרעה בתביעה זו די לי במסקנה אליה הגעתי ולפיה התובעת לא גילתה לנתבע את העובדה שלפיה בהתאם לרפורמה הוא זכאי להחזר כספים מהמנהל וכי לצורך קבלת ההחזר כל שעליו לעשות הוא למלא טופס בקשה ובו פרטי חשבון הבנק שלו.
102. אציין, כי לא נעלמה מעייני העובדה לפיה הנתבע חתם במשרדי המנהל עוד ביום 23/01/12 על מסמך שכותרתו "הודעה לחוכר העומד בפני חיוב בדמי היתר – רפורמה במנהל מקרקעי ישראל". ממסמך זה עולה כי בעתיד, במועד בלתי ידוע, יאפשר המנהל לחוכר, במועד רכישת זכות הבעלות, לבצע קיזוז של דמי ההיתר.
103. במסמך זה לא נאמר מתי בעתיד תעמוד זכות זו לחוכר ולא ניתן ללמוד ממנו על זכות ודאית לקבלת החזר, ובוודאי שאין ללמוד מכך שהנתבע שחתם על המסמך ידע עוד בשנת 2012 על זכותו לקבלת ההחזר.
104. ודוק, הרפורמה החלה להיות מיושמת ע"י המנהל בסוף דצמבר 2013-תחילת 2014 (עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 1), כאשר עד למועד זה לא טיפל המנהל בהחזרה יזומה של דמי ההיתר, אלא רק בעקבות פניה מצד החוכרים.

 

הטעיה

105. הנתבע טוען כי התובעת הטעתה אותו כאשר לא גילתה לו פרטים מהותיים לגבי העסקה.
106. בענייננו, טוען הנתבע כי למעשה התובעת הטעתה אותו על דרך המחדל, כאשר נמנעה מלגלות לו פרט מהותי לגבי השירות אותו הציעה לו.
107. הוכח, כי כאשר התובעת פנתה לנתבע היא הייתה בקיאה בפרטי הרפורמה, היא ידעה כי הנתבע זכאי להחזרת כספים בהתאם לרפורמה. הנתבעת אישרה כי היא ידעה באופן עקרוני על זכאותו זו וכי בדקה את זכאותו עוד לפני הפגישה. לדבריה, על הזכאות העקרונית היא ידעה מעצם היות הבניה על אדמת מנהל, כפי שבדקה, כאשר על הזכאות בפועל היא למדה רק לאחר שראתה את שובר התשלום במועד הפגישה עם הנתבע. לדבריה, הנתבע הציג לה שובר במועד הפגישה ואז היא למדה על זכאותו, אם כי לדבריה טרם ידעה את גובה הסכום (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 3).

 

 

108. כן הוכח,כי התובעת ידעה כי כל שעל הנתבע לעשות הוא להגיש טופס בקשה להחזר למנהל ועליו פרטי חשבון הבנק שלו וכי לאחר הגשת טופס זה הוא יקבל את ההחזר. בנוסף, הוכח כי לאחר שהתובעת ראתה את השובר היא ידעה את סכום ההחזר המשוער, שכן מדובר בחישוב פשוט באחוזים מתוך שווי הקרקע לפי הקבוע בטבלאות המנהל.
109. לפיכך, יש לבחון האם חלה על התובעת בנסיבות המקרה דנן חובה לגלות לנתבע את אותם פרטים מהותיים, לפיהם המדובר בהחזר שממילא זכאי לו הנתבע וכי לפי הרפורמה כל שעליו לעשות הוא להגיש טופס בקשה להחזר ולעקוב מה עלה בגורלה של אותה בקשה.
110. ישנן שתי מערכות דינים הקובעות את איסור ההטעיה: דיני החוזים וחוק הגנת הצרכן. כפי שיפורט להלן, שתיהן רלבנטיות לענייננו.

 

הטעיה לפי דיני החוזים

111. סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), אשר כותרתו "הטעיה" קובע:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

112. לעניין "חובת הגילוי" ובחינת קיומה בנסיבות מקרה קונקרטי, קולעים הדברים בת"א (מחוזי נצ') 836/05 עמרי וייל נ' גטר טק בע"מ (פורסם בנבו, מיום 14.03.2006) בפיסקאות 50-52:

"חובת הגילוי בדיני החוזים הכלליים נובעת מחובת תום הלב החלה על צדדים למשא ומתן, המחייבת אותם לנהוג בהגינות, תוך גילוי עובדות, אשר אינן בידיעת הצד השני, ואשר עשויות להיות חשובות לו בבדיקת כדאיותה של העסקה, או העשויות להשפיע על החלטתו האם להתקשר בעסקה (ראה ע"א 783/83 שמואל קפלן נ' מרדכי נובוגרוצקי, פ"ד לח (3) 477, עמוד 484-485, דנ"א 3047/01 רחמים איליה נ' מרילין קיסטלינגר, [פדאור (לא פורסם) 02 (1) 273]).

כאשר, על פי הנסיבות, היה מקום לצפות לכך כי צד למשא ומתן יגלה את העובדות לצד השני, והוא אינו מגלה אותן, מפר הוא את חובתו (ד"נ 7/81פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו לז (4) 673, עמוד 696-697).

מאידך, שעה שאין קיימת חובה בגילוי עובדה כלשהיא, כל עוד לא נכנסו הצדדים למו"מ, כאשר לא הוכח כי אי גילויה של עובדה זו עלול להביא למצב בו יימצא הצרכן בעמדת נחיתות ביחס לספק, באופן שיהא בו כדי לפגוע בזכויותיו, בעמדת המיקוח שלו או להניעו להתקשר בעסקה תוך טעות, הרי אין לומר כי הספק הפר את חובתו.

בקביעת היקפה של חובת הגילוי יש להתחשב גם בכך כי אין להכביד יותר מדי על חיי המסחר ולמנוע פגיעה ביציבות ובצפיות הצדדים (ע"א 230/80 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו, פ"ד לה (2) 713, עמוד 725)."

113. בית המשפט העליון סיכם נקודה זו בע"א 3912/90EXIMIN S. A , תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, מז (4) 64, בעמוד 76, כדלקמן:

"יפים לעניין זה דבריה של פרופ' ג' שלו, בספרה דיני חוזים (דין, תש"ן) 43: "שביל-הזהב ביישומו של עקרון תום-הלב יימצא באיזון שבין מקורו האתי של העיקרון ובין צורכי המסחר. הליכה בשביל זה מכתיבה התנהגות ראויה בניהול עסקים. עיקרון תום-הלב מסמן נטישה מסוימת של האינדיבידואליזם והאגואיזם, אולם אין הוא מחייב אלטרואיזם מוחלט… את הדרישה הכללית לנהוג בתום-לב יש אפוא לראות כדרישה מאוזנת של התחשבות בזולת ושיתוף-פעולה עמו, להגשמת מטרת החוזה".

114. לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי בכל חומר הראיות, סבור אני כי חובת תום הלב חייבה במקרה זה את התובעת לגלות לנתבע את מלוא הפרטים הרלבנטיים לעסקה, ובכלל כך את זכאותו הברורה לקבלת כספי ההחזר אף ללא התערבותה, כי כל שעליו לעשות הוא למלא טופס ולהגישו, וכי מהות השירות אותו היא מציעה היא טיפול עבורו בפן הפרוצדוראלי (דהיינו, מילוי הטופס והגשתו) וכי ביכולתה לזרז את קבלת כספי ההחזר, כך שהנתבע יוכל לקבלם בתוך כחצי שנה.
115. אילו הייתה התובעת מביאה בפני הנתבע את העובדות כהוויתן, היה הנתבע יכול לכלכל את צעדיו ולשקול האם באמת רוצה הוא להתקשר בעסקה שהציעה לו התובעת, וכן יכול היה להעריך הנתבע האם שכר הטרחה המבוקש ממנו הינו סביר עבור השירות הניתן.
116. במצב דברים זה, ומשהתובעת נמנעה מלגלות לנתבע פרטים מהותיים אלו לגבי העסקה, היא הטעתה את הנתבע באמצעות מחדלה וסבור אני, כי אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה כפי שנחתם בין הצדדים, לו כל הפרטים הצריכים לעניין היו מובאים לידיעתו.
117. עוד הגעתי למסקנה כי באי הגילוי כאמור, יש בנוסף להטעיה גם הפרה של חובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים.

 

 

 

הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן

118. בענייננו חל חוק הגנת הצרכן, שכן הצדדים עונים על הגדרות המונחים "עוסק" ו"צרכן" כמשמעם בחוק הגנת הצרכן, הקבועות בסעיף 1 לחוק הנ"ל והן:

""עוסק" – מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן;

"צרכן" – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי;"

119. סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, שכותרתו "איסור הטעיה" קובע:

"(א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

…

(4) השימוש שניתן לעשות בנכס או בשירות, התועלת שניתן להפיק מהם והסיכונים הכרוכים בהם;…"

120. סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן, שכותרתו "חובת גילוי לצרכן", קובע:

"(א) עוסק חייב לגלות לצרכן –

(1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס;

(2) כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל;

(3) כל פרט מהותי לגבי נכס שקבע השר באישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות."

121. הנה כי כן, חוק הגנת הצרכן קובע איסור הטעיה של צרכן ע"י עוסק בכל ענין מהותי בעסקה, כאשר הסעיף מונה רשימה בלתי סגורה של עניינים מהותיים בעסקה. בין היתר, קובע סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, כי טיב ומהות השירות והשימוש שניתן לעשות בשירות – אלו הם עניינים מהותיים בעסקה, שעל עוסק אסור להטעות צרכן לגביהם.
122. איסור ההטעיה הקבוע בחוק הגנת הצרכן הוא רחב ביותר, שכן די בכך כי המדובר במעשה או במחדל של העוסק "העלול להטעות צרכן", בכדי להיכנס לגדרי הסעיף.
123. סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן מטיל על עוסק חובת גילוי לצרכן בעניינים המנויים בסעיף, כאשר סעיף 4(ב) לחוק הגנת הצרכן, קובע כי הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על שירות. כך, בין היתר, מטיל החוק על העוסק חובת גילוי לגבי "כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת, הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס", ובענייננו – של השירות (סעיף 4(א)(1)).
124. בענייננו, חלה על התובעת מכוח חוק הגנת הצרכן חובת גילוי, לפיה, סבור אני כי היה עליה לגלות לנתבע על תכונותיו האמתיות של השירות שהציעה לו, ומשלא עשתה כן, הפרה את האיסור הקבוע בסעיף 2 לחוק, שכן עשתה דבר העלול להטעות את הצרכן – הנתבע.
125. בענייננו, אף הוכח לפני, כי הנתבע למעשה הוטעה ע"י התובעת בפועל וכי כתוצאה מהטעיה זו התקשר עימה בהסכם והסכים לשלם עבור השירות שהציעה לו התובעת את התמורה שנקבעה בהסכם. בטוחני, כי לולא ההטעיה ואילו היה ידוע לנתבע מצב הדברים לאשורו, לא היה נכרת ההסכם, ולכל הפחות, לא במחיר החוזי שנקבע.
126. עוד הוכח לפני כי חרף היותו של הנתבע איש עסקים המפעיל אולם אירועים, אשר ידע אף להתמקח עם התובעת על התמורה החוזית עבור שירותיה, הנתבע לא היה מודע לזכאותו לקבלת דמי ההחזר וכי כל שעליו לעשות הוא למלא טופסו להגישו למנהל. לכן, לא חלה על התובעת ההגנה הקבועה בסיפא סעיף 4(א) לחוק הגנת הצרכן וניתן לקבוע כי התובעת הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה מכוח חוק זה, ולפיכך, הטעתה את הנתבע באי גילוי המידע הרלבנטי.
127. קביעותיי אלה, מקבלות משנה תוקף לאור תכליתו של חוק הגנת הצרכן, לגביה נקבע ברע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' דניאל צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876, עמוד 884, המפנה אל ע"א 1977/97 יוסף ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584 ואל רע"א 8733/96 לנגברט נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(1) 168, כדלקמן:

"…להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן… החוק בא לצמצם את פערי הכוחות והמידע בין ספקים שיש להם מומחיות בתחום עיסוקם ובין הפרט." 

128. ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(1) 600, עמדה השופטת ט' שטרסברג-כהן על מהותה של עילת ההטעיה ועל ההבדלים בין הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן לבין הטעיה לפי חוק החוזים, ואמרה שם:

"הטעיה היא הצהרה כוזבת. ההטעיה נוצרת כאשר קיים פער בין הדברים הנאמרים (או המוסתרים) לבין המציאות. הטעיה יכולה ללבוש שתי צורות: האחת, הטעיה במעשה על דרך של מצג שווא הכולל פרטים שאינם תואמים את המציאות; השנייה, הטעיה במחדל, קרי: אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם (ראו: ג' שלו דיני חוזים [9], בעמ' 225; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך ב) [10], בעמ' 787). ודוק: אין דין עילת ההטעיה לפי דיני החוזים כדינו של איסור ההטעיה על-פי חוק הגנת הצרכן. בעוד שבדיני החוזים על-מנת שתתגבש עילת ההטעיה נדרש כי הצד הטוען להטעיה אכן טעה ובשל טעותו זו התקשר בחוזה (ראו סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), הרי שהאיסור מכוח חוק הגנת הצרכן רחב יותר והוא חל על כל "דבר… העלול להטעות צרכן" (ההדגשה שלי – ט' ש' כ') גם אם הלה לא הוטעה בפועל (ראו: סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן וכן ע"א 1304/91 טפחות – בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט [פורסם בנבו] [1], בעמ' 326)" (שם, בעמ' 607)."

129. לפיכך אפוא, לאור המסקנה אליה הגעתי, היה הנתבע רשאי לבטל את החוזה כפי שעשה עקב הטעיה, בין אם לפי חוק החוזים ובין אם לפי חוק הגנת הצרכן.
130. בטרם אדון בתוצאות ביטול החוזה על ידי הנתבע, אציין כי הגעתי למסקנה כי אין מדובר בעסקת רוכלות כמשמעה בחוק הגנת הצרכן, שכן לא האמנתי כי התובעת הגיעה לביתו של הנתבע ללא הזמנה וללא תיאום מראש. אני מאמין כי התובעת תיאמה את בואה לביתו של הנתבע באמצעות השכן, בידיעתו ובהסכמתו של הנתבע ודי בכך כדי לקבוע כי אין מדובר בעסקת רוכלות. אף אם היה מדובר בעסקת רוכלות, ואין כך הדבר, הרי שהעסקה לא בוטלה במועד הקבוע בחוק הגנת הצרכן.

 

תוצאת ביטול ההסכם

131. סעיף 21 לחוק החוזים קובע:

"משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויו של מה שקיבל."

 

שכר ראוי

132. מאחר שהסכם שכר הטרחה בוטל, הרי שהתובעת אינה זכאית לשכר החוזי הקבוע באותו הסכם. יחד עם זאת, סבור אני כי התובעת זכאית לשכר עבור עבודתה.
133. בע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ (להלן: "פסק דין ביניש עדיאל") נקבע:

"הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות, שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן, יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין"

134. האמור בפסק דין ביניש עדיאל נאמר במסגרת פסק דין שעסק ביחסי עורך דין-לקוח, אולם העיקרון, העוסק בזכותו של נותן שירות לשכר ראוי, הינו כללי וניתן ליישם אותו גם במקרה שלפני.
135. ודוק, גם הנתבע עצמו סבור כי התובעת זכאית לשכר, אם כי של כמה אלפים בודדים, וזאת כדבריו בעמוד 26 לפרוטוקול, שורה 4.
136. אמנם בפסק דין ביניש עדיאל נקבע כי "שיעורו של השכר הראוי, אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו…", אולם במקרה שלפני, כאשר התובעת עתרה לפסיקת השכר בהתאם להסכם שכר הטרחה, אין לצפות ממנה להביא ראיות בעניין השכר הראוי ולפיכך סבור אני כי יש לפסוק במקרה זה את שכרה על דרך של אומדנה.
137. במקרה זה, נפגשה התובעת עם הנתבע, טיפלה עבורו בהגשת טופס הבקשה, במעקב תכוף במנהל אחרי הטיפול בבקשה, היא הייתה בקשר רצוף עם הנתבע בעניין הבקשה ובזכות טיפולה הקדים המנהל את העברת התשלום לתובע, כאשר אלמלא הוגשה הבקשה היה הנתבע מקבל את כספו כשישה חודשים לפחות אחרי המועד שבו נתקבל הכסף בפועל.
138. כזכור, הנתבע קיבל מהמנהל מכתב ששוגר אליו ביום 18/05/14, כך שביום 27.5.14, מועד בו הומצא לו המכתב היה נודע לו על זכותו לקבלת הכספים ומן הסתם אילו היה מגיש בקשה לקבלת הכספים זמן סביר לאחר קבלת המכתב הוא היה מקבל את כספו עד סוף שנת 2014, כאשר בפועל קיבל אותו ביום 13/03/14, כך שניתן לומר כי בזכות פועלה של התובעת הוא קיבל את כספו שמונה חודשים מוקדם יותר.
139. אינני מקבל את טענת התובעת כי ללא פעולתה קיימת אפשרות כי הנתבע לא היה מקבל את כספו כלל, שכן, הוכח כי הנתבע היה זכאי לקבלת ההחזר בכל מקרה, כי הוא קיבל מהמנהל מכתב בעניין זכאותו ביום 27.5.14, כן הוסבר ע"י נציג המנהל כי החוכר הזכאי לקבלת ההחזר אינו מפסיד את זכותו להחזר וזכות זאת נשמרת לו כשכספו צמוד ונושא ריבית.
140. בנסיבות העניין אני מעריך את השכר הראוי לתובעת על עבודתה, על דרך האומדנה, בסכום של 20,000₪ כולל מע"מ.
141. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 20,000₪ כולל מע"מ כחוק. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת מחצית מסכום האגרה, כפי ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 4,000₪.

5129371

54678313

ניתן היום,  ד' טבת תשע"ו, 16 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

 

 

5129371

54678313

עזריה אלקלעי 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה