דחיית התנגדות לביצוע שטר

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

תא"מ 12248-10-15 א.י.ק.נ בע"מ נ' נירן תא"מ 33366-10-15 א.י.ק.נ בע"מ נ' נירן ואח' תא"מ 16323-10-15 א.י.ק.נ בע"מ נ' רקפת הוד והדר בע"מ

 

 

 

לפני כבוד השופט נמרוד אשכול
התובעת:	א.י.ק.נ בע"מ על ידי עו"ד חדוה אסבג וניקולאי מאינס
נגד
הנתבעים:	1. יצחק דוד נירן 2. רקפת הוד והדר בע"מ על ידי יצחק דוד נירן

 

 

 

 

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

פקודת השטרות [נוסח חדש]: סע'  29, 26, 30(ד)

 

 

 

פסק דין

 

 

רקע עובדתי ועיקר המחלוקות בין הצדדים

 

1. התובעת היא חברה העוסקת בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות. הנתבעים הם מר יצחק נירן וכן חברת רקפת הוד והדר בע"מ אשר בשליטתו (להלן "חברת רקפת"). לטענת התובעת, במועדים הרלבנטיים בתיק זה הנתבעים ביצעו מולה עסקת ניכיון שיקים. במסגרתה, מסרו לתובעת ארבעה שיקים בסך כולל של 105,000 ₪ כנגד שיק על סך 74,610 ₪ שהנתבעת קיבלה לידה, וכנגד זיכוי חשבונו של מר שי עמר אצל התובעת בסך 30,690 ₪ (להלן "עסקת הניכיון"). מכיוון שהשיקים חזרו מבלי שנפרעו, הגישה התובעת השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

 

הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטרות בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, וכן הוגשה התנגדות בלשכת הוצאה לפועל בתל אביב. בהמשך הועברו כל התיקים לדיון בבית המשפט השלום בתל אביב, ובמסגרת זו הורה כבוד הרשם דורון יעקובי על איחודם (החלטה מיום 15.11.2015).

 

2. התקיימו דיונים מקדמיים בפני כבוד השופט עדי הדר, ולאחר מכן, בחודש דצמבר 2016, הועברו התיקים לדיון בפני. עם תחילת הדיון, התבקש ב"כ התובעת לפרט מה הם התיקים אשר נמצאים בפני בית המשפט ומה הם השיקים אשר ביסודם. בתשובה לכך, פירט ב"כ התובעת ארבעה שיקים: שלושה על סך 25,000 ₪, ושיק אחד על סך 30,000 ₪, (ראה עמוד 24 שורות 11-20 לפרוטוקול הדיון). ב"כ התובעת הסביר כי מדובר בעסקת ניכיון בסך 105,000 ₪, וציין כי השיק על סך 30,000 ₪ מצוי בהליך אחר בבית המשפט.

 

3. במהלך הדיון ביום 21.12.2016 ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין במסגרתו נקבע כי לסילוק מלא וסופי של החוב ישלמו הנתבעים לתובעת, ביחד ו/או לחוד, סך כולל של 41,000 ₪. לאחר מתן פסק הדין הגיש מר נירן בקשה לביטול פסק הדין, תיאר את הנסיבות לעניין מצבו הרפואי שבעטיין נעדר מחלק מהדיון וכן ציין טענות לגופו של עניין. בית המשפט בהחלטה מיום 13.07.2017 הורה על ביטולו של פסק הדין. בין לבין, מהסך של 60,000 ₪ אשר הופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט, ועל פי פסק הדין, הועבר סך של 41,000 ₪ לתובעת וזאת בסמוך לאחר מתן פסק הדין.

 

4. עם התחדשות הדיונים, חזרו וטענו הנתבעים כי מדובר במספר שונה של שיקים ממה שנקבע בהחלטות, זאת מאחר וישנה כפילות בנוגע לשיק מסוים, שבגינו נפתחו שני תיקים. בנושא זה, לאחר שנשמעו טענות הצדדים והתבררו העובדות הרלבנטיות, ניתן פסק דין ביום 29.11.2018, לפיו מכח שיק שמספרו 11333, שאינו קשור לעסקת הניכיון, נפתחה התובענה בתיק 33312-10-15 ואוחדה עם שאר התיקים שבכותרת, בעוד שהיה מקום לאחדו עם הליך שמספרו 21338-04-16 המתנהל בפני כב' השופטת פלד. לפיכך, ומהנימוקים המפורטים בפסק הדין, הורה בית המשפט על דחיית התובענה בתיק 33312-10-15.

 

5. התוצאה מהאמור לעיל היא, כי בפני מותב זה עומדת להכרעה שאלת פירעונם של שני שיקים, כמפורט להלן:
   • שיק מס' 11435 ע"ס 25,000 ₪, ז.פ. 10.6.2015, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 517593-06-15. לאחר קבלת ההתנגדות נפתחו שני תיקים: 16323-10-15 נגד יצחק נירן; תיק 12248-10-15 נגד חברת רקפת.

 

• שיק מס' 11436, ע"ס 25,000 ₪, ז.פ. 10.7.2015, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 521972-07-15.

 

6. גרסת התובעת היא, כי מדובר בעסקה אחת מתוך שלוש עסקאות ניכיון שביצעו הנתבעים או מי מהם אצל התובעת, מולה, בחודשים אפריל ומאי 2015, באמצעות חברת רקפת. התובעת פירטה את שלוש העסקאות באופן הבא:

• עסקה שבוצעה במשרדי ציקורל המרה בינלאומית בע"מ (להלן "ציקורל") בתאריך 22.4.15, על סך 213,500 ₪.
• עסקה נשוא הליך זה, מיום 6.5.2015, על סך 105,000 ₪.
• עסקה אחרת מול ציקורל מיום 18.5.2015, על סך 186,000 ₪.

7. עוד פירטה, כי בכל הנוגע לשתי העסקאות שביצעו הנתבעים מול ציקורל, ניתנה הכרעה שיפוטית במסגרתה נדחו טענות הנתבעים, לרבות טענותיהם לעניין מרמה מצד ציקורל ו/או מנהלה ו/או שותפים עסקיים המפורטים בפסק הדין, וכן טענות אחרות. בעניין זה הפנו לפסק הדין מפי כב' הרשם הבכיר כתוארו אז, אמיר צ'כנוביץ', שניתן ביום 13.12.2017 – תא"מ 42269-09-15 ותא"מ 50367-10-15 (מוצגים נ/3, ת/2). לגופו של עניין, טוענת התובעת כי מדובר בעסקת ניכיון על סך 105,000 ₪ אשר נעשתה כדת וכדין, ובמסגרתה קיבלו הנתבעים לידיהם שיק על סך 74,610 ₪, וסך של 30,390 ₪ הועבר על חשבון חובו של מר שי עמר לתובעת. העסקה בוצעה בריבית אפס (להלן: "עסקת הניכיון").

 

8. טענות הנתבעים הן, כי עסקת הניכיון המפורטת בסעיף 6ב לעיל לא בוצעה מולם, וכי מדובר בתרמית והטעייה. בנושא זה טוענים הנתבעים, כי על התובעת היה להניח תשתית עובדתית מלאה, נכונה ואמינה ככלל, ולעניין עסקאות הניכיון הנטענות, בפרט. הנתבעים טוענים כי טענת התובעת לעניין היותה של הנתבעת לקוחה של התובעת, איננה נכונה ולא נתמכה במסמכים הראויים. בנוסף, טוענים כי שני השיקים נמשכו לפקודת שי עמר כנפרע. בגב השיק שמספרו 11435 מצויות שלוש חתימות: חתימת וחותמת התובעת, חתימת ערבות אישית של הנתבע וכן חתימת מר פנחס גורי. יוצא אפוא, כי שי עמר לא חתם על השיק כמסב ראשון, ולפיכך, זהו פגם יסודי, היורד לשורש העניין. בנסיבות העניין, אין היסב כחוק.

 

בכל הנוגע לשיק שמספרו 11436, מציינים הנתבעים כי בגב השיק מופיעות שתי חתימות: ערבות אישית של הנתבע ושל פנחס גורי. יש ספק לעניין החתימה של שי עמר, האם כיתוב "שי עמר" על גבי השיק היא אכן חתימתו של שי עמר. כמו כן, מציינים הנתבעים כי על גבי השיק, מופיעה חותמת היסב של אס.אר.אקוד בע"מ (להלן "אס.אר.אקוד") אשר נמחקה.

שיק זה אינו נושא חתימת התובעת על גבו, השיק לא הופקד בבנק, ובשל חוסר התאמה זה, אין חובה להיפרע את השיק.

 

בנוסף טוענים, כי התובעת אינה אוחזת כשורה, וכי הנתבעת לא קיבלה כל תמורה, זאת מאחר ושיק התמורה שנטען לגביו כי נמסר לנתבעים ו/או מי מהם כנגד עסקה זו, מעולם לא נמסר לנתבעים. בעניין זה, חוזרים הנתבעים על טענתם כי מדובר בתרמית והונאה ואין עליהם כל חובה לפרוע את השיק.

 

 

 

 

דיון והכרעה

9. ככלל, בתביעה שטרית מסוג זה, על הנתבע להרים את נטל השכנוע והבאת הראיות (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, טז 1000). סעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] [להלן "פקודת השטרות"], קובע כדלקמן:

 

"29.        (א)          כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד

ערך.

(ב)           כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה ; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר"

 

10. בנוסף, יש לבחון האם מדובר בצדדים קרובים לשטר, או אז ניתן להעלות טענות חוזיות (ראו דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4)193 (1998)). כן ראה פסק דינו של כב' השופט ברק ברע"א 2443/98 ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל (פורסם בנבו), לפיו ביחסים שבין הצדדים קרובים לשטר, חלות גם חובות חוזיות, ובכללן חובת תום הלב.

 

המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחן מהות העסקה שבין הצדדים. ראו ע"א 364/83 ונדה מזרחי נ' פרדי יעקובי, פ"ד מא(3) 402, בעמוד 407 קבע ביהמ"ש העליון: "…קיימים מצבים בהם סיווגם של התובע והנתבע כצדדים קרובים הינו פורמלי בלבד, וכאשר מבחינה מעשית הינם צדדים רחוקים. בסיטואציה כגון זו לא מתקיים הרציונל המונע הכרה בתובע כאוחז כשורה". כן ראו ע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג(1) 132, בעמוד 136: "אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים".

 

11. התובעת היא חברה העוסקת בניכיון שיקים ומתן הלוואות בתחום המימון החוץ-בנקאי, ומחזיקה בידה את ההיתרים והרישיונות הרלוונטיים. כעולה מעדויות וראיות התיק דנן, מר נירן הגיע למשרדי התובעת ביום 6.5.2015 וביקש לבצע עסקת ניכיון שיקים. במסגרת זו הביא מר נירן לתובעת ארבעה שיקים על סך כולל של 105,000 ₪, ולגרסת התובעת קיבל לידיו שיק על סך 74,610 ₪, וחשבונו של שי עמר, שהתנהל אצל התובעת, זוכה בסך של 30,690 ₪. בנושא זה הוצגו המסמכים הבאים:
    • טופס קבלת שיקים לניכיון מס' 6666 (עותק) המפרט את עסקת הניכיון על סך 105,000 ₪ בריבית אפס, שבמסגרתה הוצאה המחאה מס' 7246 תאריך פירעון 6.5.2015 על סך 74,610 ₪, וזוכה חשבון בסך 30,390 ₪. המסמך הוצא לפקודת "רקפת הוד והדר בע"מ" והוא מפרט ארבעה שיקים אשר בכללם שני השטרות מושא התביעה בפני.
    • צילום שיק שנמשך על ידי התובעת שמספרו 742 מיום ערך 7.5.2015 על סך 74,610 ₪ (שיק זה מופיע בקבלה מס' 6666) אשר צוינה לעיל.

 

12. שניים מבין השיקים שנמסרו לתובעת במסגרת עסקת הניכיון, הם השיקים מושא התביעה דנן:

 

שיק מס' 0011435:

 

שיק מס' 001436:

 

13. מעבר למסמכים שצוינו לעיל, יש לבחון גם את עדויות הצדדים בנושא זה. לעניין זה, ראה עדותו של עו"ד רייף, מטעם התובעת, לגבי נסיבות העסקה. בהתאם לעדותו, מר נירן רכש משי עמר עסק בשם "השניצליה": "הוא קנה ממנו את השניצליה והוא מתכוון להסדיר את חובו של שי עמר ולהגיע לפתרון בקשר לחובו של שי עמר ובהמשך לכך נקבעה פגישה. לפגישה הוא לא הגיע ולבסוף ובאופן מפתיע יצר איתי קשר, עם השיק נושא עסקת הניכיון הוא הגיע מתוך כוונה לסלק את החוב של שי עמר" (עמ' 27 שורות 19-22 לפרוטוקול מיום 21.12.2016).

 

עו"ד רייף נשאל מדוע ואיך נתן לאדם שאינו מכיר שיק על סך 25,000 ₪ והשיב: "הסיבה לכך הפיתוי שאצליח באופן כזה לגבות את חובו או חלק מחובו של שי עמר. הוא עשה עלי רושם טוב, אדם רציני" (עמ' 28 שורות 3-4, שם). בהמשך העיד, כי מר נירן הגיע למשרד, חתם על הטפסים הרלבנטיים (ציין כי בשגגה צרף מסמך לא נכון של ציקורל), ובהם מסמכים שכותרתו "הכר את הלקוח".

 

עו"ד רייף נשאל מדוע השיק שנמסר הוא "שיק פתוח" והשיב כי "הוא נשאר פתוח כי הנתבע ביקש ללכת ולפרוע את השיק במזומן. הוא לקח את השיק והלך איתו פיזית לציקורל, הוא ביצע לגביו עסקת ניכיון, שעה אחרי זה, הוא קיבל במזומן, ונפרע מחשבוננו" (עמ' 28 ש' 25-27, שם). בנושא זה הוצגו על ידי התובעת מסמכי פתיחת חשבון אצל ציקורל ועסקת ניכיון אשר בוצעה אצל ציקורל.

 

14. גרסת הנתבע בנושא זה שונה. הנתבע טען, במסגרת בקשת הרשות להגן שהגיש, כי מדובר במרמה וקנוניה, ופירט בתצהירו כי עסקת היסוד הייתה גידול עגבניות והשקעה בשניצליה בנתיבות (סע' 31-57 לתצהירו). מתצהיר הנתבע שצוין לעיל, עולים שמותיהם של שלמה לריה ופנחס גורי, אשר כנטען היו שותפים של דוד יוסף לגידול עגבניות. כן עולה שמו של טל ציקורל שהוא מבעלי חברת "ציקורל המרה בינלאומית בע"מ", שמו של שי עמר, ואנשים נוספים כלפיהם טען הנתבע כי הינם: "חבורת אנשים אשר רקמו קנוניה, שכל מטרתם היא הוצאת כספים מהמבקשים במרמה, וזאת באמצעות הצגת מצגי שווא ופעולות שתוכננו מראש הכוללות שקרים, מרמה, סחיטה ואיומים" (סע' 16 לתצהיר הנתבע בבקשת הרשות להגן).

 

כן ציין הנתבע כי "נפל קורבן לקנוניה שבוצעה היטב וסחטה ממנו סכומי כסף גדולים, ללא שקיבל כל תמורה, לאחר שרומה, אוים ונסחט" (סע' 18 לתצהירו). כמו כן, בעדותו מיום 27.06.2018 השיב לעו"ד רייף: "כמוך, כמו שאתה רימת אותי. זו אותה כנופיה מאורגנת שעו"ד רייף מארגן אותה" (עמ' 45, שורה 20), וכן טען "לא קיבלתי שיקים, הכל היה תרמית" (עמ' 47 שורה 24 לפרוטוקול מיום 27.06.2018). כן העיד "אותו עזר הגיע למכבסה ואיים על הבן שלי ועלי" (עמ' 48, שורות 11-12, שם).

 

15. מהראיות שהוצגו עולה, כי אכן הנתבעים פנו לתובעת וביקשו לבצע מולה עסקת ניכיון שיקים. לצורך כך, מר נירן התייצב ביום 06.05.2015 במשרדי התובעת. ראיה לכך נמצא במסמכים ובעדויות שיפורטו להלן:

 

• טופס פתיחת חשבון לקוח מיום 06.05.2015.
• טופס "הכר את הלקוח" מיום 06.05.2015 (מוצג נ/7).
• קבלת שיקים לניכיון שמספרה 6666 שהונפקה ביום 06.05.2015 בשעה 16:34.
• עדותו של עו"ד אייל רייף מטעם התובעת, אשר צוינה לעיל (עמ' 27-28 לפרוטוקול מיום 21.12.2016).
• צילום השיק .

 

16. כעולה מהראיות בבית המשפט, עסקת הניכיון עיקרה מתן ארבעה שיקים על ידי הנתבעים ו/או מי מהם, בסך כולל של 105,000 ₪ כנגד זיכוי חשבונו של שי עמר בסך של 30,390 ₪, ושיק של התובעת שמספרו 7246 על סך 74,610 ₪. העסקה בוצעה בריבית אפס.עדות לכך נמצאת בין השאר במסמכים הבאים:
    • עיון בהתנגדות שהוגשה בתיק 33366-10-15 מלמדת כי הנתבעים קשרו את עצמם לעסק בשם: "השניצליה" אשר נוהל על ידי אדם בשם "שי עמר". בנושא זה ציין המבקש , הנתבע דנא,כדלקמן:

 

• השיקים שמשכה הנתבעת בערבות אישית של הנתבע, הם שיקים לפקודת שי עמר.

 

• נספח ג' לתצהיר גילוי מסמכים שהגישה התובעת, עניינו שיק שנמשך על ידי "השניצליה נתיבות עמר שמעון שי ת.ז xxxxxxxxx", מחשבונו של שי עמר, בבנק הפועלים בשדרות.

 

• הסכם שנחתם בין הנתבע לבין שותפיו העסקיים באותה עת, בכל הנוגע לגידול עגבניות בנגב המערבי (מוצג נ/9).

 

17. העולה מכל האמור לעיל, כי מר נירן היה בקשר עם מר שי עמר והיה לו אינטרס עסקי לפעול להקטנת חובותיו של שי עמר. באותה עת, שי עמר שימש כבעלים ו/או המנהל של עסק בשם "השניצליה נתיבות". במסגרת היחסים בינו ובין מר עמר פנה הנתבע לתובעת לביצוע עסקת ניכיון, מסר לה שיקים המשוכים לפקודת שי עמר, ביצע מולה עם שיקים אלו עסקת ניכיון (כמפורט בקבלה מספר 6666), במסגרתה זוכה חשבונו של שי עמר בסך 30,390 ₪ והנתבעת קיבלה לידיה שיק על סך 74,610 ₪.

 

בהקשר זה, בנסיבות העניין ובשים לב להלכות שצוינו לעיל, ניתן לראות את הצדדים לעסקה, אשר מתדיינים בפני, כצדדים קרובים. טענות הצדדים יכול שיהיו גם טענות חוזיות (ראה דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4)193 (1998)).

 

18. עיקר טיעוני הנתבעים, כפי שצוינו לעיל, הוא כי לא קיבלו את השיק לידיהם, כי לא קיבלו כל תמורה וכן כי השיקים אינם תקינים משום שלא בוצעה בהם הסבה.

 

19. בכל הנוגע לקבלת תמורה, ראה לעניין זה סעיף 26 לפקודת השטרות הקובע כדלקמן:

"26.       (א)          תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –

(1)          כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2)          חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.

                (ב)          משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.

                (ג)           אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו".

 

20. התובעת טוענת כי נתנה לנתבע שיק שמספרו 7246 על סך 74,610 ₪ (להלן:השיק"). הנתבע לקח שיק זה לציקורל, וביצע מולו עסקת ניכיון שיקים. בנושא זה, ראה קבלת שיקים לניכיון מספר 32286 בה מפורט השיק שמספרו 7246 על סך 74,610 ₪. יצוין כי מועד ביצוע העסקה מול ציקורל, הוא יום 06.05.2015 בשעה 18:11. יוער כי משרדי התובעת נמצאים ברמת גן. חשבונית מספר 6666 הופקה בשעה 16:34 במשרדי התובעת. עסקת הניכיון מול ציקורל נעשתה בבת-ים בשעה 18:11 כמפורט לעיל. לוחות זמנים ומיקומים אלו תומכים בגרסת עו"ד רייף, לפיה מר נירן לקח את השיק ממשרדי התובעת ונסע למשרדי ציקורל לביצוע עסקת ניכיון השיקים.

 

21. מהמסמכים שהוצגו לבית המשפט מתברר כי הנתבעים, טרם ביצוע עסקת הניכיון מול התובעת, ביצעו עסקאות ניכיון מול ציקורל והכירו את ציקורל זה מכבר. בנושא זה, ניתן לראות את המסמכים הבאים:
    • טופס "הכר את הלקוח" שפתח הנתבע אצל ציקורל ביום 22.04.2015.
    • טופס "הצהרת מבקש שירות" מציקורל לביצוע עסקת ניכיון שיקים בסך 213,500 ₪, עליו חתום מר נירן ביום 22.04.2015.

 

22. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעים קיבלו תמורה כנגד השיקים שנתנו לתובעת במסגרת עסקת הניכיון. התמורה הייתה זיכוי חשבונו של שי עמר בסך 30,390 ₪ וקבלת שיק על סך 74,610 ₪. מדובר בצדדים הקרובים לשטר, ובהתאם לפקודת השטרות כפי שצוינה לעיל ולפסיקה הנוהגת, השיק והזיכוי מהווה "תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה".

 

23. טל ציקורל העיד ביום 27.02.2018 כי שיק ע"ס 74,610 ₪ התקבל על ידי ציקורל מידי מר נירן, כי הוא טיפל בעסקת הניכיון באופן עצמאי והפיק את קבלת ניכיון השיק בהתאם (עמ' 48, שורות 2-10). כן טען כי החתימה שנחזית להיות חתימתו של מר נירן איננה מזויפת, מר נירן חתם בפניו והרי השיק נפרע לימים (עמ' 48, שורות 15-24). על כן, ולאור מארג הראיות שהוצג ופורט לעיל, לא מצאתי כי יש בסיס לטענת הנתבעים לפיה לא קיבלו מהתובעת השיק על סך 74,610 ₪ וכי טל ציקורל הונה אותם, וכי בפועל מסרו את השיק אך לא קיבלו דבר בתמורה. דוחה טענת הנתבעים לענין זה. קובע כי, לאור מארג הראיות שהוצג בבית המשפט, השיק  נמסר על ידי תובעת לנתבעים אשר השתמשו בו לעסקת נכיון מול ציקורל, במסגרתה נפרע השיק.

 

24. לעניין טענת הנתבעים כי אין היסב כחוק לאור היעדר חתימתו של מר שי עמר על שיק מספר 0011435, ראה סעיף 30(ד) לפקודת השטרות:

 

(ד)               האוחז שטר לפקודתו שהעביר את השטר בעד ערך בלא היסב, העברתו נותנת לנעבר אותה זכות קנין בשטר שהיתה לו למעביר, ובנוסף על כך רוכש הנעבר את הזכות לקבל את היסבו של המעביר.

 

הנה כי כן, אין לטענת הנתבעים בעניין זה כל נפקות לענייננו. עוד יצוין, כי צד להסכם אשר מסר שיקים כנגד קבלת שיק וזיכוי חשבון במסגרת עסקת ניכיון כמפורט לעיל, מנוע מלטעון על היעדר הסבה. הנתבע חתום באופן אישי על ערבות אישית לפרעון השיקים נשוא ההליך. הנתבעת בצעה עסקת ניכיון וקיבלה התמורה בגגין עסקה זו. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי השיקים הוצאו מהם באיומים או בסחיטה. מצאתי כי השיקים ניתנו במהלך עסקים "רגיל", ולצורך עסקת ניכיון כמפורט לעיל. דוחה ההתנגדות שהגישו הנתבעים ו/או מי מהם, בגין השיקים נשוא ההליך לפני.

 

25. לאחר שנדחתה ההתנגדות שהוגשה וטרם קביעת סכום פסק הדין וההוצאות, יש לקחת בחשבון גם העובדות והנימוקים שיפורטו להלן:התיק דנן נפתח על סך 75,000 ₪ אך בפועל התביעה הינה על סך 50,000 ₪; את סכומי השיקים נשוא ההליך ומועד פרעונם; כי הנתבע הפקיד בקופת בית המשפט סך של 60,000 ₪ אשר מתוכם הועברו לתובעת במסגרת פסק הדין מיום 21.12.2016 סך של 41,000 ₪. כן יש לקחת בחשבון, שעסקת הניכיון המקורית בוצעה ללא ריבית. יוער, כי בקופת בית המשפט מצוי כיום סך של 19,000 ₪ ופירות ההפקדה וכן שיק בנקאי על סך 10,000 ₪.

 

26. בשים לב לאמור לעיל לסילוק מלא וסופי של התביעה, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 52,616 ₪ (סכום התביעה בפועל בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום), בניכוי סך של 41,000 ₪ שכבר שולמו על-פי פסק הדין מיום 21.12.2016.

 

כלומר, סך של 11,616 ₪. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך

 

כולל של 6,000 ₪.

 

לפיכך מורה למזכירות להעביר לתובעת באמצעות ב"כ סך של 17,616 ₪, מהכספים המופקדים בקופת בית המשפט. את היתרה, בצירוף פירות ההפקדה, יש להעביר לנתבעים בהתאם לפרטי חשבון בנק אותו יעבירו למזכירות.

 

27. כמו כן, מורה כי השיק הבנקאי שהופקד על ידי הנתבעים יוחזר לידם.

 

28. יש לסגור תיקי הוצל"פ נשוא הליכים דנא.

 

29. המזכירות תסגור שלושת התיקים שבכותרת.

 

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי.

 

5129371ניתן היום,  ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.

54678313

 

 

 

נמרוד אשכול 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה