דחיית טענת עובד כי הוחתם תחת לחץ

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א		עב 005691/06
בפני:	כבוד השופטת לאה גליקסמן נ.צ. מר שמשון רוט		17/01/2008

 

בעניין:	אברהם ערוסי
	ע"י ב"כ עו"ד	עו"ד סגל ערן	התובע
	נ  ג  ד
	אי.אף.סי. בע"מ
	ע"י ב"כ עו"ד	אסבג חדוה	הנתבע

 

פסק דין

 

1. בפנינו תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון דמי הבראה (בכתב התביעה נתבעו גם שכר עבודה ופדיון חופשה, אולם התובע אישר כי רכיבים אלה שולמו לו).
2. הרקע לתביעה:
   • התובע עבד אצל הנתבעת במשך כשתים עשרה שנה.
   • יום 16.6.05 היה יום עבודתו האחרון בפועל של התובע אצל הנתבעת. יש מחלוקת בין הצדדים אם התובע התפטר או פוטר במועד זה.
   • ביום 25.7.2005 נחתם בין הצדדים "הסכם סיום" (להלן – הסכם הסיום), עליו חתמו התובע, מר כפיר סירטון מטעם הנתבעת ומר עוזי אהרון, אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה כיהן בתפקיד סגן ראש עיריית אור יהודה ותיווך בין הצדדים. בהסכם הסיום נאמר כי התובע "בהתפרצות זעם תקף פיזית ומילולית את סמנכ"ל החברה, מר כפיר סירטון, קילל וגידף את משפחת הבעלים וכאמור תקף פיזית את מר כפיר סירטון" ולאחר זאת "נטש את עבודתו". עוד נכתב בהסכם הסיום כי בתיווכו של עוזי אהרון הסכימה הנתבעת לשלם לתובע לפנים משורת הדין סך של 15,000 ₪, כ"סיכום סופי ומוחלט של שנות עבודתו בחברה". כן נקבע בהסכם הסיום כי "לאחר תשלום זה לא יהיו כל טענות או תביעות או דרישות כלשהן". יש מחלוקת בין הצדדים על נסיבות חתימת הסכם הסיום ועל נפקותו.
3. מטעם התובע העידו: התובע עצמו; מר עוזי אהרון, ששימש בתקופה הרלוונטית לתביעה כסגן ראש עיריית אור יהודה ותיווך בין התובע לבין הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו: מר כפיר סרטון, אשר על פי תצהירו הוא מנהל בנתבעת; מר מוריס מנשרוב, עובד בנתבעת.
4. גרסאות הצדדים:
   • לגרסת התובע, ביום 16.6.05 פוטר מעבודתו ללא התראה. התובע טען כי מנהל החברה "שלח לעברו הודעות ביקורתיות", ולאחר שהביע את הסתייגותו מדבריו אשר פגעו בו קשות התפתח דין ודברים אשר הפך בשלב מסוים לקולני, ובמהלכו הודיע לו מנהל החברה לקחת את כל חפציו ולעזוב את שטח המפעל, ואף איים עליו כי יזמין משטרה. לאחר פיטוריו נקלע למצוקה כלכלית קשה ביותר, ופנה למר עוזי אהרון שיסייע לו במגעיו מול הנתבעת, ו"נאנס" לחתום על הסכם הסיום, וזאת על מנת לקבל סכום כסף שהיה דרוש לו "כאוויר לנשימה".   עקב המצוקה הכלכלית בה היה שרוי, היה מוכן לחתום על כל מסמך, יהא תוכנו אשר יהא, ובלבד שישולם לו סכום כסף כלשהו. בנסיבות אלה, אין ליתן נפקות להסכם הסיום, שכן כריתתו נגועה בפגם של עושק. כמו כן, לא היה מודע להוראות החוק ולזכויותיו, ולכן אין תוקף לויתורו על זכויותיו.
   • לגרסת הנתבעת, מפי מר סירטון, במהלך כל תקופת עבודתו נקט התובע, לא פעם, באלימות מילולית כלפי עובדי הנתבעת, אולם מפאת גילו של התובע והוותק שלו בעבודה, גילתה הנתבעת אורך רוח כלפיו. ביום 16.6.05 ביקש מר כפיר סירטון לערוך בירור עם התובע בקשר לתלונות הממונה הישיר עליו, מר מוריס מנשרוב. בתגובה, התובע החל צועק ומקלל אותו ואת בני משפחתו, ואף דחף את מר סירטון. לאחר חילופי דברים אלה עלה התובע לקומה שנייה במפעל וכעבור כמחצית השעה אסף את חפציו, והודיע כי "הינו עוזב ולא חוזר עוד". על אף בקשות מר סירטון, התובע סירב לחזור לעבודה. לנוכח נחיצות התובע בעבודה, ביקש מהתובע לעבוד לפחות למשך חודש, אולם התובע סירב לכל בקשותיו, ולא השיב לפניות טלפוניות שנעשו אליו בימים שלאחר פיטוריו. בחודש יולי 2005 שולם לתובע שכרו ופדיון חופשה, והנתבעת לא קיזזה את תמורת ההודעה מוקדמת שהייתה רשאית לקזז משכרו. כחודש לאחר סיום עבודתו של התובע, לאור פניית מר עוזי אהרון, התקיימה פגישה בה השתתפו התובע, עוזי אהרון והוא. התובע התנצל על הדרך בה נהג, וביקש לקבל סכום פיצויי פיטורים מופחת, לפנים משורת הדין. לאחר שהתייעץ עם אביו, נוהלו מגעים בינו לבין מר עוזי אהרון. הצעתה הראשונית של הנתבעת עמדה על סך של  10,000 ₪ אולם הנתבעת נענתה לפניות מר עוזי אהרון והגדילה את הסכום ל- 15,000 ₪. בהתאם למוסכם, התקיימה פגישה נוספת בה נחתם הסכם הסיום. מר סירטון הדגיש כי התובע היה מלווה לאורך כל התהליך במר עוזי אהרון, אשר אותה עת למד משפטים. לטענת הנתבעת, הסכם הסיום מחייב את התובע, שכן נחתם לאחר מו"מ חופשי, התובע לא היה נתון תחת לחץ כלשהו והיה מלווה ומיוצג על ידי סגן ראש העיר, שהוא בעל השכלה משפטית.
5. נסיבות סיום עבודתו של התובע:

השאלה הראשונה בה עלינו להכריע היא – מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע. דהיינו: האם התובע פוטר, כגרסתו, או התפטר, כגרסת הנתבעת. על יסוד התרשמותנו מהעדויות בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא פוטר על ידי הנתבעת ביום 16.6.2005, כגרסתו, אלא אכן נטש את עבודתו. מעבר להתרשמותנו מהעדויות נציין עוד:

• סתירות בגרסת התובע על אופן פיטוריו: בתצהירו, טען התובע כי מנהל החברה, דהיינו מר כפיר סירטון, העיר לו הערות ביקורתיות ללא כל הצדקה (כגון "למה אתה הולך לאט"), ובתחילה לא הגיב לדבריו, אולם עם התמשכותם הביע בפניו את הסתייגותו, ולאחר מכן התפתח דין ודברים קולני, עד אשר הודיע לו מנהל החברה כי הוא מפוטר (סעיפים 3 – 4 לתצהיר התובע). לעומת זאת, בעדותו בפנינו טען כי מוריס, מנהל העבודה (=מוריס מנשרוב) צעק עליו למה הוא הולך לאט, אמר לו לעלות למעלה מייד, והוא עשה כדבריו ו"פתאום כפיר בא מהבית והוא התחיל לצעוק כשאני למעלה והוא למטה … הוא צעק מלמטה שאני אענה לו ואז באתי לפתח של הקומה והתחיל לצעוק עלי", בהמשך התפתח ויכוח בינו לבין מנהל החברה, שלאחריו הוא עלה למשרדו של מנהל החברה בקומה שלישית, ואמר למנהל החברה "עזוב אותי", לאחר מכן ירד למטה לקומה שנייה, ואז "אחרי כמה דקות [כפיר] ירד אלי ואמר לי תלך הבייתה" (ע' 11 – 12 לפרוטוקול). מהאמור לעיל עולה כי קיימים הבדלים מהותיים בתיאור אירוע הפיטורים בין עדותו של התובע בתצהירו לבין עדותו של התובע בחקירה נגדית. בתצהירו של התובע אין זכר לעימות בינו לבין מוריס, מנהל העבודה, אלא לפי האמור בתצהירו העימות מלכתחילה היה בינו לבין מנהל החברה, כפיר סירטון, והוא פוטר במהלכו. על פי האמור בעדותו, העימות החל בינו לבין מוריס, ולעימות בינו לבין מנהל החברה, כפיר סירטון, היו מספר שלבים.
• תוכנו של הסכם הסיום: בהסכם הסיום אישר התובע בחתימתו כי "לפני כחודש וחצי בהתפרצות זעם תקף פיזית ומילולית את סמנכ"ל החברה מר כפיר סירטון. קילל וגידף את משפחת הבעלים וכאמור תקף פיזית את מר כפיר סירטון. לאחר כל זאת נטש את עבודתו ומסר שאינו מצפה לפיצויים מאחר ולא מגיע לו, אך הוא מייעד אותם 'לתרופות למחלות שיבואו על משפחת סירטון'".  התובע טען כי היה מוכן לחתום על כל מסמך כדי לקבל סכום כסף כלשהו, יהיה תוכנו אשר יהא, וזאת לאור המצוקה הכלכלית בה היה שרוי. אין בידינו לקבל גרסה זו של התובע. בהקשר זה יש לציין כי גם בפני מר אהרון, אשר נכח בעת חתימת המסמך, לא טען התובע כי האמור במסמך אינו נכון (עדות מר אהרון, ע' 7, ש' 24).  זאת ועוד. מר אהרון היפנה את תשומת לבו של התובע כי הוא מודה במסמך בהתנהגות בלתי נורמטיבית ולכן כדאי לו להתייעץ עם עורך דין (עדות מר אהרון, ע' 10, ש' 10 – 11). אנו סבורים, כי אילו היה התובע סבור כי התיאור בהסכם הסיום אינו משקף את המציאות, היה עומד על שינוי הנוסח, או לפחות על מיתונו, לנוכח הדברים החמורים שהוא הודה בהם בהסכם הסיום. יתר על כן. התובע בעדותו הודה לפחות בפרט אחד בתיאור המפורט בהסכם הסיום, ואישר בעדותו שהוא אכן איחל כי ייעשה שימוש בכספי הנתבעת לתרופות למשפחת הבעלים, באומרו: ".. היה ויכוח מילולי. לא קיללתי אותו. זה היה למעלה שאמרתי לו על התרופות"  (ע' 13, ש' 10).

6. בהתייחס לטענות התובע בסיכומים בעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע נוסיף:

5.3.1 אי סבירות התנהלות התובע: ב"כ התובע טען כי אין זה סביר שאדם כמו התובע, החי ממשכורת מינימום, ועבד במפעל 12 שנים, יתפטר מעבודתו ויוותר על כל זכויותיו. מכל העדויות בפנינו עולה כי בעת האירועים ביום  16.6.05 התובע נקלע לסיטואציה בה פעל מתוך כעס וזעם, ולא בהכרח פעל בהגיון. יתכן, שאילו היה התובע מבקש לשוב לעבודתו בסמוך לאחר התפטרותו, יכול היה לטעון להתפטרות "בעידנא דריתחא". אולם, כעולה מהעדויות בפנינו, התובע לא פנה לנתבעת בבקשה לשוב לעבודה, אלא רק בבקשה שישולמו לו פיצויי פיטורים.

5.3.2 אי סבירות גרסת הנתבעת: ב"כ התובע טען בסיכומים כי אין זה סביר שכפיר סירטון ביקש מהתובע לשוב לעבודה לאחר שהתובע התקיף אותו וקילל אותו. לעניין זה מקובלת עלינו גרסתו של מר סירטון, כי היה מוכן להבליג לנוכח צרכי העבודה והעובדה שלתובע היה ידע ייחודי בהפעלת מכונה מסויימת (עדות מר סירטון, ע' 21, ש' 4 – 9).   לאמור לעיל יש להוסיף כי מקובלת עלינו גם גרסת הנתבעת כי אין מדובר בהתפרצות ראשונה של התובע, וכבר היו אירועים בעבר בהם הבליגה הנתבעת על התפרצויות של התובע.

7. כללו של דבר: על יסוד התרשמותנו מהעדויות ומכלל חומר הראיות בפנינו, אנו קובעים כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. לפיכך, התובע לא היה זכאי לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בנסיבות סיום קשר העבודה.
8. נסיבות חתימת הסכם הסיום ותוקפו:
   • משהגענו למסקנה כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר, מתייתר בעיקרו של דבר הדיון בטענות השונות שהעלו הצדדים לעניין נסיבות חתימת הסכם הסיום ותוקפו. למען השלמת התמונה, נתייחס בקצרה גם לטענות אלה.
   • אין בידינו לקבל את גרסתו של התובע כי חתם על ההסכם תחת לחץ ומצוקה. ראשית, יש לציין כי קודם למועד בו נחתם ההסכם, ביום 5.7.2005, שילמה הנתבעת לתובע את שכר חודש יוני 2005 ופדיון חופשה, בסך של 3,286 ₪. סכום זה אינו נמוך בהרבה משכרו של התובע, כעולה מתלושי השכר (נספח ג' לכתב התביעה). מכאן, כי במועד חתימת הסכם הסיום התובע לא היה חסר כל אמצעים לקיום משפחתו, כנטען על ידו.
   • התובע אישר בעדותו כי קודם לחתימת הסכם הסיום פנה להתייעץ עם נציגי ההסתדרות, וכן אישר כי "ידעתי כמה כסף מגיע לי" עוד לפני שפנה למר אהרון בבקשה שיסייע לו במגעיו עם הנתבעת (ע' 10, ש' 9 – 12). עדותו זו של התובע סותרת את גרסתו בתצהירו לפיה "אינני מכיר את הוראות החוק ואינני ער למכלול הזכויות והסכומים המגיעים לי עם סיום עבודתי" (סעיף 11 לתצהירו), ואת טענתו לפיה מדובר בויתור שלא מדעת ולכן אין תוקף לויתורו על זכותו לפיצויי פיטורים מלאים.
   • מעדותו של מר עוזי אהרון בפנינו ניכר כי מחד ביקש לסייע לתובע ומאידך חש שלא בנוח לנוכח העובדה שהתובע הגיש את תביעתו בניגוד לאמור בהסכם הסיום, ולכן בחלק ניכר מעדותו טען כי "אינו זוכר" פרטים ואירועים (ע' 6, ש' 10 – 24; ע' 8, ש' 2 – 20). למרות האמור העיד כי "לא היו לחצים. לחצים של מי? הוא חתם מרצון חופשי ומשיקול שלו" (ע' 8, ש' 23).
   • עוד יש לציין כי במשא ומתן שנוהל בין מר כפיר סירטון לבין מר עוזי אהרון הועלה הסכום ששולם לתובע, כאשר הצעתה הראשונית של הנתבעת הייתה 10,000 ₪, והיא שופרה בעקבות פנייתו של מר אהרון לסך של 15,000 ₪.
9. כללו של דבר: אנו דוחים את גרסתו של התובע כי חתם על הסכם הסיום עקב לחץ או מצוקה בהם היה נתון. מכל מקום, משקבענו כי התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר, הרי התובע קיבל בהסכם הסיום תשלום שלא הגיע לו על פי הדין, ובודאי שאין מדובר בהסכם הנגוע ב"עושק".
10. תביעותיו האחרות של התובע:
    • כאמור, התובע חזר בו מתביעתו לשכר עבודה ופדיון חופשה.
    • באשר לתביעה לדמי הבראה: כאמור, הגענו למסקנה כי התובע חתם על הסכם הסיום העבודה מרצון חופשי, וכי בהסכם סיום העבודה שולם לתובע סך של
      15,000 ₪, כאשר לא הגיעו לו פיצויי פיטורים בנסיבות סיום קשר העבודה. לפיכך, יש לתת תוקף לקביעה בהסכם הסיום לפיה לאחר התשלום בסך של 15,000 ₪ לא יהיו לתובע תביעות וטענות, וסכום דמי ההבראה שהגיע לתובע במועד סיום עבודתו "נבלע" בסך של 15,000 ₪ ששולמו לתובע עם סיום עבודתו.
12. 5129371
13. 54678313סוף דבר:
    • תביעתו של התובע על כל מרכיביה נדחית.
    • 5129371
    • 54678313התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 3,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לתובע, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

 

ניתן היום, 17.1.2008,  בהעדר הצדדים.

 

 

לאה גליקסמן 54678313-5691/06

לאה גליקסמן, שופטת                                                          מר שמשון רוט

נ.צ.(עובדים)