דחיית תביעה מחמת התיישנות השתק ומניעות

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו		בשא 152099/08 ת.א. 69742/07
לפני:	כב' השופט שינמן יעקב	תאריך:	30/11/2008

 

מבקש/נתבע	דוד כהנא			בעניין:
		ע"י ב"כ עו"ד אייל רייף
	–    נ   ג   ד   –
משיב/תובע	ישראל רמות
	ע"י ב"כ עו"ד ישראלה שמרוני-קנר
נתעב פורמאלי			עו"ד חנוך קינן

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958: סע'  5, 6

 

 

 

 

 

 

 

 

פסק דין

 

בפניי בקשה שהגיש, דוד כהנא (להלן:"המבקש" או "כהנא"), לסילוק התובענה שהוגשה ע"י, ישראל רמות (להלן:"המשיב" או "רמות"), מחמת מעשה בית דין,התיישנות, התביעה טורדנית, וכן כי מקומן של הטענות הן, בפני ראש ההוצל"פ בטענת "פרעתי".

 

רקע

רמות הינו החייב בתיק הוצל"פ 9-87-58126-01 אשר נפתח ביום 1.11.87 ע"י כהנא שהינו הזוכה בתיק (להלן:"תיק ההוצל"פ"), כהנא יוצג בזמנו ע"י עו"ד חנוך קינן הוא הנתבע הפורמלי בתובענה (להלן:"עו"ד קינן").

 

השיקים נשוא תיק ההוצל"פ מקורם בעסקת יבוא של מוצרי גרנולה כשרים מישראל לארה"ב לשוק הכשר, כאשר את העסקה מימן בין היתר כהנא ואחד מהערבים היה רמות.

 

הליכי ההוצל"פ עוכבו בהתאם לבקשת רמות, ביום 17.2.08 ע"י כב' השופטת ניב ריבה, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 300,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

 

ביום 2.3.08 הפקיד רמות סך של 100,000 ₪ במזומן, ואילו ביום 15.4.08 הופקדה ערבות בנקאית בסך 200,000 ₪.

 

לטענת רמות בהתאם להסכמים שהגיע אליהם עם כהנא עומדת היתרה לתשלום בתיק ההוצל"פ על סך של 9,700$ בלבד.

 

טענות הצדדים

לטענת כהנא, טענות רמות בדבר קיומם של הסכמים עלומים חסרות כל אחיזה במציאות והם סותרים מסמכים של רמות עצמו, כמו כן, רמות מעלים מביהמ"ש בקשות והליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים, מכוחם מנוע רמות מהגשת תביעתו.

כהנא טוען, כי רמות הגיש בעבר מס' בקשות אשר העלים הוא מביהמ"ש :

1. ביום 12.8.96 הגיש רמות לראש ההוצל"פ בקשה לעכב ההליכים בתיק ההוצל"פ לצורך בירור ובדיקת החשבונות והתשלומים ששילם בין השנים 90-94, ואשר לטענתו לא דווחו על ידי הזוכה, ביום 18.9.96 נתנה ראש ההוצל"פ אראלה עפרון החלטה הדוחה בקשת רמות לעיכוב ההליכים, לאחר שהתברר מתגובת כהנא כמו גם ממחשב ההוצל"פ כי בוצעו הפחתות של החוב בסכומים הנטענים (להלן:"בקשת העיכוב").
2. ביום 29.12.96 הגיש רמות בקשה בטענת "פרעתי", כאשר במסגרת בקשה זו לא טען רמות, כי התשלומים ששילם בין השנים 90-94 לא דווחו/לא נוכו מהחוב, וכל טענתו התמצתה בכך שהחוב נפרע לאור הסכם בכתב שנערך לטענתו ביום 20.11.90, אשר הקטין סכום הקרן (להלן:"ההסכם הראשון"), אולם בבקשת העיכוב שהוגשה מס' חודשים קודם לכן לא טען רמות, כי ביצוע התשלומים הביאו לפירעון החוב ולא נזכר כל הסכם משנת 90.

כב' ראש ההוצל"פ אראלה עפרון, דחתה ביום 21.4.97 את בקשת רמות בטענת "פרעתי". רמות לא ערער על החלטה זו ולכן היא מהווה מעשה בית דין.

1. ביום 13.12.07 הגיש רמות בקשה לעיכוב הליכים עקב החלפת ייצוג, וזאת לשם לימוד החומר לאור קיום ראיות מוצקות לטענת פרעתי עקב תשלומים ששילם רמות, אולם גם בקשה זו נדחתה ע"י כב' ראש ההוצל"פ שקבעה, כי פתוחה הדרך בפני רמות להגיש בקשה בטענת פרעתי.
2. ביום 1.1.08 הגיש רמות ללשכת ההוצל"פ 14 בקשות נפרדות להקטנת החוב. 13 מתוכן עניינן תשלומים שלכאורה לא נוכו מהחוב והבקשה הנוספת עניינה הקטנת סכום הקרן של 80,490 ₪ בגין ההסכם הראשון., אשר העמיד לכאורה את החוב בתיק ההוצל"פ ע"ס של 48,000$+ שכ"ט.

לטענת כהנא, עיון בבקשות להקטנת החוב עולה כי עניינן תשלומים שבוצעו בין השנים 90-94, לגביהם עתר רמות בעבר בפני ראש ההוצל"פ בבקשה להפחתתם, ואשר בעניינם כבר נפסק כי הופחתו מהחוב ע"י ב"כ כהנא.

במסגרת הבקשה להקטנת החוב ביקש רמות לעכב הליכי הוצל"פ, ראש ההוצל"פ נענתה לבקשתו והורתה על  עיכוב ההליכים כנגדו עד לקבלת תגובת כהנא, בכפוף להפקדת סך של 160,000 ₪, אולם סכום זה לא הופקד לאור העובדה כי במסגרת ההליך בתביעה דנן, קיבל רמות צו מניעה בכפוף להפקדה של 84,650 ₪, ורמות בחר להפקיד הסכום הנמוך יותר.

1. ביום 26.1.00 הגיש רמות בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ, בקשה זו נדחתה ע"י כב' הרשם אבני יואב, תוך קביעה כי רמות מגיש בקשות סרק וכן אי גילוי דבר קיומם של ההליכים הקודמים, ועל כן חויב רמות בהוצאות.

 

כהנא טוען, כי משהוגשה התביעה 17 שנים לאחר כריתת ההסכם הראשון, כאשר במהלך השנים שלאחר כריתת ההסכם לכאורה וביצוע תשלומים לפיו, הוגשו ע"י רמות בקשות שונות לתיק בענייני צווי מאסר ו/או עיכוב הליכים ואף בקשות להפחתת אותם תשלומים ששולמו לכאורה לפי ההסכם, ללא אזכור ההסכם ומבלי לטעון כנגד סכום החוב בתיק ההוצל"פ, יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות העילה.

 

כהנא טוען, כי מקומן של טענות רמות לפיהן פרע את רוב רובו של החוב, הינו בפני ראש ההוצל"פ, במסגרת בקשה בטענת "פרעתי".

עוד מוסיף כהנא, כי התובענה הינה טורדנית שאינה אלא מחזור בקשות קודמות של רמות שעניינן זהה : פירעון החוב באמצעות תשלומים ששולמו בין השנים 90-94, המוגשות באצטלה שונה.

 

בנוסף לכל, לטענת כהנא, רמות מאשר במכתב מיום 22.1.06 כי יתרת החוב כלפי כהנא, נכון לינואר 2006, עמדה על סך של 614,118 ₪.

 

רמות טוען, כי החלטת כב' ראש ההוצל"פ אראלה עפרון מיום 15.4.97 לא נדחתה לגופה אלא בשל חוסר סמכות שהועלה ע"י כב' ראש ההוצל"פ. לפיכך, ומשלא נדון הנושא לגופו והוכרע כנגד רמות, לא מתקיים הכלל של השתק עילה בעניין.

רמות מוסיף כי בהחלטה מיום 15.4.97 קובעת כב' ראש ההוצל"פ כי ביום 20.11.90 הוסכם בין נפתלי מנדלוביץ חברו של רמות (להלן:"מנדי") לבין כהנא כי סכום היתרה לתשלום תעמוד על 48,000$+ שכ"ט עו"ד, והחלטה זו הינה בבחינת השתק פלוגתא במחלוקת שבין הצדדים.

רמות טוען, כי גם אם ביהמ"ש יסבור, כי קיימים טעמים לקבלת טענת מעשה בית דין, הרי משיקולי צדק מניעת התדיינות נוספת והכרעה שונה באותה סוגיה עלולה להנציח טעויות ולמנוע עשיית צדק.

 

לעניין טענת ההתיישנות, טוען רמות לחוסר תום לב מצד כהנא, ומוסיף כי לו תתקבל טענה זו בגין התיישנות יוכל כל מחזיק פס"ד לגבות את סכום הפסק, להמתין עד חלוף כמה שנים ולאחר מכן לטעון להתיישנות התשלומים שקיבל ולהיפרע פעמיים מהחייב.

רמות טוען, כי סעיף 6 לחוק ההתיישנות תקופת ההתיישנות נחשבת מיום הולדת העילה. רמות סבר כי כהנא מקיים ומקבל על עצמו את ההסכמים שנערכו עימו, בפרט משנמנע לנקוט בהליכים כנגד רמות משך שנים ארוכות, לפיכך לא יום ביצוע ההסכם ולחילופין לא יום ביצוע התשלומים הוא היום המקים את העילה, אלא יום כפירת כהנא בהם קרי חידוש הפעולות בהוצל"פ כנגד רמות.

 

רמות דוחה את טענת כהנא לעניין סמכות ביהמ"ש, וטוען כי רק לביהמ"ש כאן סמכות לדון בתובענה.

 

רמות גם דוחה את טענת כהנא בטענה כי התביעה הינה טורדנית.

רמות טוען כי מנדי ועו"ד קינן ישבו וסיכמו על יתרה לתשלום, כולל מע"מ של 21,700$ (להלן:"ההסכם השני").

 

דיון

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה הנני מגיע למסקנה, כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על דחיית התביעה, והכל מהטעמים הבאים  :

 

תיק הוצל"פ זה תחילתו מיום 1.11.87, כיום וכעבור 20 שנה מפתיחתו עותר רמות בתובענה לסעד הצהרתי שיורה, כי החוב בתיק ההוצל"פ הינו 9,700$.

 

ביום 22.1.06 שלח ב"כ רמות דאז עו"ד סלומון מכתב לנושיו של רמות, בו הודה רמות  כי קיים לו חוב כלפי כהנא נכון לשנת 2006 בסך 614,118 ₪ (להלן:"המכתב").

 

במהלך השנים בו מתנהל התיק הגיש רמות בקשות על גבי בקשות, ללשכת הוצל"פ וכולן נדחו.

ביום 15.4.97 אף דחתה ראש ההוצל"פ את בקשת רמות בטענת פרעתי (להלן:"החלטת הרשמת עפרון").

 

 

כאמור לעיל, רמות הודה כי קיים לו חוב כלפי כהנא נכון לשנת 2006 בסך 614,118 ₪ וזאת בהתאם למכתב מיום 22.1.06 (להלן:"המכתב") אשר שלח ב"כ רמות דאז עו"ד סלומון לנושיו של רמות. מכתב זה לא הוכחש ע"י רמות ואף לא נתן כל מענה או תגובה אליו בתגובתו לבקשה,  מכאן עולה כי רמות מושתק ומנוע מלהעלות טענות כנגד החוב, לאחר שהוא בעצמו הודה ואישר את החוב במכתב הנ"ל, כלפי נושיו.

לא ייתכן שכשנח לרמות להציג עצמו כחייב הוא עושה זאת ללא סיג ועתה כשנןח לו הוא טוען שהוא אינו חייב.

 

המכתב מיום 22.1.06 (נספח יא.1 לבקשה לצו מניעה זמני, נספח ג' לתשובה לתגובה לבקשה לסילוק על הסף) מהווה הודאת בעל דין בחוב, והוא עומד בסתירה גמורה לטענת רמות, לקיומם של הסכמים אשר הקטינו את יתרת החוב לסך של 9,700$, כפי שטוען רמות בתביעתו דנן.

 

בנוסף לכך, אני סבור כי רמות מנוע ומושתק מלהעלות טענות לעניין גובה החוב, שכן רק לאחר כ- 11 שנה מיום החלטתה של כב' ראש ההוצל"פ אראלה עפרון בבקשה בטענת פרעתי מיום 15.4.97,  "נזכר" רמות פתאום לפנות לערכאות בגין אותו תיק הוצל"פ. כמו כן באין ספור הזדמנויות במשך השנים, הגיש רמות בקשות על גבי בקשות ללשכת ההוצל"פ וכולן נדחו וכיום לאחר 20 שנה מפתיחת תיק ההוצל"פ מגיש הוא תביעתו לביהמ"ש. בנוסף לאמור לא רק שרמות, כאמור מנוע ומושתק, אלא שתביעתו התיישנה, וגם מטעם זה דינה להידחות.

 

ברצוני להעיר גם, כי רמות אשר הגיש כאמור מספר רב של בקשות ללשכת ההוצל"פ, נמנע ברובן מלטעון לאותו הסכם מיום 20.11.90, קרי ההסכם הראשון, אלא העלה טענות סותרות, כגון ניהול מו"מ מול כהנא לתשלום החוב.

לעניין "ההסכם השני" הרי שגם מכתב התביעה וגם מהתגובה לבקשה לא ברור מתי נערך הסכם זה, וכל שציין כהנא, כי מנדי חזר ארצה בסוף שנות ה-90 ולאחר שחזר נחתם ההסכם עם עו"ד קינן, אולם לא ברור באיזה תאריך נחתם הסכם זה וגם לא ברור מתי הופר הסכם זה, אם בכלל היה כזה,  ע"י כהנא.

 

אציין עוד, כי אפילו הייתי יוצא מתוך הנחה, כי אכן, בהחלטת הרשמת עפרון מיום 15.4.97, אין השתק עילה, אין בכך להועיל רמות, שכן אם לטענת רמות אין כל השתק עילה בהחלטת הרשמת עפרון, הרי חזקה שהעילה הייתה ידועה לו כבר אז, שכן בהחלטתה קובעת הרשמת עפרון, כי אין לה סמכות לדון בשאלה האם קוים ההסכם הראשון ואם לאו, ולכן כפי שקבעתי כבר לעיל, הרי שבמקרה כזה יש לדחות את התביעה בגין התיישנות.

 

לאור כל האמור לעיל, הנני מגיע לתוצאה ולטעם העיקרי שבגינו יש לדחות את התביעה, טעם זה כאמור הינו ההתיישנות.

 

 

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשנ"ח-1958 (להלן:"החוק"), קובע כדלקמן:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן:"תקופת ההתיישנות") היא-(1) בשאינו מקרקעין-שבע שנים…….".

 

באשר לחישוב תקופת ההתיישנות, סעיף 6 לחוק קובע, כי יש למנותה החלה מהיום בו נולדה עילת תביעה- וזו לשונו:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

כאמור רמות טוען בתגובה לבקשה ובכתב התביעה, כי הוסכם בין מנדי וכהנא כי סכום היתרה לתשלום תעמוד על 48,000$+ שכ"ט עו"ד ולכשתסולק יתרה זו יראה החוב כמסולק במלואו, ועפ"י רמות הוא שילם תשלומים לפי ההסכם הראשון עד לשנת 94, קרי לפני כ- 13 שנה.  משטען רמות כי התשלומים שולמו עוד בשנת 94 וסבור הוא כי היה מקום לאכוף את ההסכם, לא ברור מדוע לא הגיש רמות את תביעתו כבר אז, שכן במועד זה, כבר נולדה לו עילת התביעה והדרך לגשת לערכאות המשפטיות הייתה פתוחה בפניו.

יתרה מכך, גירסת רמות עצמו, מהווה הודאה כי תביעתו התישנה. רמות טוען כי יש לראות בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ- אראלה עפרון, משום השתק פלוגתא, בכך כאמור הודאה כי כבר בשנת 97 ידע רמות כי כהנא לא עומד בהסכם. וכך קבעה הרשמת עפרון "כפי העולה, לאחר מתן פסה"ד ע"י ביהמ"ש סיכמו ביניהם הזוכה ונציגו של החייב מר נפתלי מנדלוביץ בתאריך 20.11.90 כי החוב ישולם בתשלומים בהתאם לאותו הסכם. והעמידו את החוב עך סך 48000 דולר בתוספת שכ"ט עו"ד". כאמור קביעה זו יש בה, רק בכדי לחזק את המסקנה כי התביעה התיישנה, שכן גם אם לכאורה היה הסכם בין מנדי לנתבע, הרי שלכל המאוחר ביום 15.4.97, ידע רמות בוודאות, כי כהנא לא עומד בתנאי ההסכם וכבר אז עמדה בפניו האפשרות לפנות לערכאות המשפטיות, שכן כהנא המשיך בהליכי ההוצל"פ כנגד רמות, אולם רמות הוא זה שבחר לא לנקוט בשום פעולה על מנת לאכוף את ההסכם, אלא ההפך הוא הנכון. רמות פנה בבקשות שונות לערכאות ובין היתר בבקשה להפחתת הסכום בטענת פרעתי, בקשה לעיכוב ביצוע צו הבאה משנת 99, בטענה כי בין הצדדים מתקיים מו"מ לפשרה (נספח י' לתגובת כהנא לבקשה למתן צו מניעה). רמות בבקשה זו לא טען לעניין אי קיום ההסכם אלא טוען, כי תיק ההוצל"פ לא נפתח כדין, כבר בשנת 1987.

 

מכל האמור לעיל עולה, כי העובדות המקימות את עילת התביעה נולדו והיו ידועות לרמות לכל המאוחר בשנת 97, היום בו ניתנה החלטת כב' ראש ההוצל"פ אראלה עפרון במסגרת הבקשה לטענת פרעתי.

 

אינני מקבל את טענת רמות, כי סבר שכהנא מקיים ומקבל על עצמו את ההסכמים שנערכו עימו, בפרט משנמנע כהנא לנקוט בהליכים כנגד רמות משך שנים ארוכות. לפיכך, לטענת רמות, לא יום ביצוע ההסכם, ולחילופין לא יום ביצוע התשלומים, הם הימים המקימים את העילה, אלא יום כפירת כהנא בהם קרי, חידוש הפעולות בהוצל"פ.

טענה זו נטענה בכלליות ולא היה לה כל ביסוס ועומדת בסתירה עם ההליכים שנקט רמות עצמו בכל הקשור לתיק ההוצל"פ וראיה לכך בקשתו מיום 26.1.00 לסגירת תיק ההוצל"פ, בקשה אשר נדחתה ע"י כב' הרשם אבני יואב.

 

אומר עוד, כי גם אם אקבל טענת רמות כי כב' הרשמת עפרון לא דנה במחלוקת הצצדים לגופה, הרי שגם טענה זו של רמות מחזקת את מסקנתי, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן כאמור באותה החלטה של כב' ראש ההוצל"פ מיום 15.4.97 בבקשה בטענת פרעתי, קבעה היא לעניין ההסכם הראשון כי "אין בסמכות ראש ההוצל"פ ואין זה מתפקידו לקבוע אם אותו הסדר הופר או קויים. ואני סבורה כי לא אוכל להענות לבקשה חלופית זו של המבקש משום שטענה זו ובקשה זו לא הופיע בבקשה המקורית". קרי גם אם אלך לשיטת רמות כי הבקשה בטענת פרעתי לא נדחתה לגופה בהחלטה מיום 15.4.97 אלא בשל חוסר סמכות, הרי שכבר אז נולדה עילת התביעה, וכבר אז היה על רמות לפנות לביהמ"ש על מנת להכריע בשאלה אם הייתה הפרה או לא של אותו הסכם ראשון לו טוען רמות.

 

בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית, פ"ד נז'  (5)443 קובעת כב' השופטת פרוקצ'ה:

 

"תכלית מוסד ההתיישנות היא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ [3], בעמ' 559-558). עניינו של התובע מחייב כי יינתן לו מרווח זמן מספיק להכין את תביעתו ולהגישה, ותינתן לו שהות במקרים מתאימים למצות אפשרות השגת הסדר מוסכם לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית^–המשפט. עניינו של הנתבע מחייב כי משך התקופה שבה יהיה חשוף לסכנת תביעה יהיה מתוחם ומוגבל, ואין לצפות כי יידרש לשמור על ראיותיו לזמן בלתי מוגבל; האינטרס הציבורי מחייב מצד אחד, כי תינתן לתובע שהות לעשות לפתרון הסכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד אחר, יש עניין ציבורי בקביעת תקופת התיישנות להגשת תביעות כדי שבתי^–המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק."

 

 

לאור האמור לעיל, הנני סבור כי תביעת רמות אכן התיישנה ויש לדחותה על הסף.

 

בע"א 4600/91 מוסקוביץ ואחר' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (3) 465, נקבע:

" מחיקת תביעה על הסף הינה סנקציה חמורה ביותר, שיש להשתמש בה במקרים חריגים בלבד,…אולם מקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, כבענייננו, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף".

 

 

לעניין שאר הטענות, הרי שמאחר והתביעה נדחתה מחמת התיישנות, השתק ומניעות, מתייתר הצורך בדיון בהן.

 

לאור כל האמור, הנני מגיע למסקנה שיש לדחות את התביעה, מן הטעם של התישנות, או השתק ומניעות, או משניהם ביחד.

 

ולבסוף לעניין תצהירו של מר רפי פרץ, אשר הוגש לי לאחרונה, אשר משמש לכאורה "כראיה חדשה" כטענת התובע, הרי שעיון באותו תצהיר, מביא אותי למסקנה, כי אין בו בכדי לשנות כלום מהחלטתי דלעיל.

 

יתרה מכך, לא ברור מדוע התובע לא צירף את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ, כאשר הן למצהיר והן לתובע, היה די והותר זמן, בכדי לאתרם במיוחד כאשר מר רפי פרץ מצהיר, כי שיקים אלו נמצאים אצלו.

 

עוד אציין, כי העובדות המצוינות בתצהירו של מר רפי פרץ, אין להם שום זכר בכתב התביעה ואף הן עומדות בסתירה למה שנטען בכתב התביעה, כאשר בכתב התביעה נטען ליתרת חוב ע"ס 9,700$, ואילו בתצהיר נטען כי היה הסכם משנת 99-98 אשר הביא לסילוק מלא של יתרת החוב.

 

אינני מבין הכיצד התובע אשר הגיש את תביעתו ביום 27.12.07, בה טען כי נותר לו חוב ע"ס 9,700$ בלבד, מגיש תצהיר של אדם אשר סותר את הנטען בכתב התביעה, הטוען כי בשנים 99-98 היה הסכם אשר סילק את יתרת החוב.

התובע לא מפרט ולא מנמק עניין זה של הסתירות המהותיות בין הגרסאות ועל כן, הנני סבור שאין מקום לקבל תצהיר זה של מר רפי פרץ וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

 

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת.
3. 5129371

1. 54678313התביעה נדחית מחמת התיישנות, או השתק ומניעות, או משניהם יחד.
2. התובע ישלם לנתבע הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪+ מע"מ, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, לא ישולמו במועדם יתווספו אליהם הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

 

 

5129371

54678313המזכירות תשלח עותק מהחלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ג' בכסלו, תשס"ט (30 בנובמבר 2008), בהעדר הצדדים.

 

 

שינמן יעקב 54678313-152099/08

 

יעקֹב שינמן, שופט