פרשנות חוזה

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
תא"מ 43715-12-11 קשרי תעופה בע"מ ואח' נ' חברת נטו אינווסטמנט (1998) בע"מ ואח'

 

בפני	כבוד השופט  יעקב שקד
תובעת		קשרי תעופה בע"מ ע"י עו"ד חדוה אסבג
נגד
נתבעת		חברת נטו אינווסטמנט (1998) בע"מ ע"י עו"ד שירז גלמורה נגד

הצד השלישי                                   פלאג הפקות בע"מ

ע"י עו"ד רפי סופרמן

 

 

 

חקיקה שאוזכרה:

פקודת השטרות [נוסח חדש]

חוק המתנה, תשכ"ח-1968

חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969

חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: סע'  25(ב)

 

 

פסק   דין

 

 

מבוא וטענות הצדדים

 

1. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בסך 49,880 ₪. לטענת התובעת, ביום 5.04.11 התקשרה עם הנתבעת בהסכם למתן זיכיון לשירותי בר במופע שהפיקה התובעת, שהתקיים ביום 1.07.11 (נספח א' לכתב התביעה; להלן: "האירוע" ו – "ההסכם הראשון").

 

2. לטענת התובעת, בהתאם להסכם הראשון היה על הנתבעת לשלם לה סך 25,000 ₪ וכן 10 ₪ לכל אדם שיגיע למופע. בכתב התביעה מצוין כי הגיעו 1,800 אנשים למופע, ולפיכך סכום התמורה מסתכם בסך 43,000 ש"ח בצירוף מע"מ. אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לתובעת דבר, ומכאן התביעה.

 

3. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי אכן התקשרה עם התובעת בהסכם הראשון, אך סברה לתומה כי היא חותמת על הסכם מול מפיקת האירוע.
4. לשיטתה, בשלב מאוחר יותר התברר לה שמפיקת האירוע איננה התובעת, אלא חברה אחרת, פלאג הפקות בע"מ (להלן: פלאג). לפיכך, באישורו ובהתאם להנחייתו של מנהל התובעת, חתמה על הסכם נוסף מול פלאג, אשר החליף את ההסכם הראשון (נספח א' לכתב ההגנה; להלן: ההסכם השני).

 

5. עוד מציינת הנתבעת בכתב ההגנה, כי שילמה לפלאג סך 24,940 ₪, וכי היא אינה חבה דבר לתובעת.

 

6. בנוסף טוענת התובעת כי בכל מקרה, מעבר לטענת היעדר יריבות כאמור, סוכם כי הסך של 25,000 ₪ הנזכרים בהסכם הראשון מותנים בהגעה של 6,000 איש למופע, ומשלא הגיע כמות אנשים כזו למופע, חובת תשלום סכום זה, שכונה דמי חסות, בוטלה בהסכמה.

 

7. הנתבעת אף שלחה הודעת צד שלישי לפלאג, המתבססת בעיקרה על מסמך, אשר צורף כנספח ו'2 לתצהירו של דורון להב מטעמה ומהווה לשיטתה התחייבות לשיפוי.

 

8. הצד השלישי, פלאג, מכחישה את חבותו כלפי הנתבעת. ראשית, פלאג מכחישה מכל וכל (וכך גם התובעת), כי סוכם על מינימום 6,000 אורחים למופע.

 

בנוסף, פלאג טוענת כי הסכום ששולם לה על ידי הנתבעת מהווה מחצית מהתמורה שהיה על הנתבעת לשלם על פי ההסכם השני, והמחצית השניה אמורה להיות משולמת לתובעת ולכן אין עלי פלאג חובה להשיב דבר לנתבעת. לשיטתה, ההסכם השני נכרת על ידי הנתבעת מול פלאג, ו"טריפל פנקשן" שלשיטתה הינה מחלקה בתובעת ואיננה גוף משפטי.

 

9. המחלוקות, אשר יש להכריע בהן בתיק זה, הינן שלוש במספר:

 

• האם ההסכם הראשון בוטל.

 

• האם סוכם על קשר בין כמות המשתתפים באירוע לבין הסכום לתשלום.

 

• ובקשר להודעת צד שלישי – האם פלאג אמורה לשפות את הנתבעת בסכום בו תחויב, ככל שתחוייב, בתביעה זו.

 

האם בוטל ההסכם הראשון?

 

10. נוכח הודאת הנתבעת בחתימה על ההסכם הראשון, ברי כי הנטל להוכיח את הטענה כי ההסכם הראשון בוטל מונח לפתחה של הנתבעת. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהוגשו, סבורני כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

 

11. כאמור, הנתבעת טענה כי מנהלה של התובעת, מר מוני אזולאי, הנחה את הנתבעת להתקשר בהסכם מול פלאג, והסכים לביטול ההסכם הראשון. מר אזולאי הכחיש טענה זו מכל וכל.

 

12. ההסכם השני, נושא תאריך 12.06.11, תאריך המאוחר בכחודשיים ימים מתאריך אותו נושא ההסכם הראשון (5.04.11), חתום רק על ידי הנתבעת. בתחתיתו, מצד שמאל, מצוין "חברת טריפל פנקשן ופלאג פרודקשן". עוד נרשם בו כי "חברת פלאג פרודקשן וטריפל פנקשן מפיקות את הארוע…".

 

אין בהסכם הראשון כל חתימה נוספת של פלאג או של מאן דהוא אחר, למעט הנתבעת.

 

13. מר אזולאי מהתובעת העיד כי "נפגשנו במשרדים של פלאג, לא נחתם שם הסכם" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 15-16). בהמשך עדותו ציין "יש רק הסכם אחד שאני חתום עליו" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 19).

 

14. מר להב מנהל הנתבעת, ציין בתצהירו כי "ההסכם שהחליף את ההסכם המקורי נחתם בהוראתו של מוני אזולאי" (סעיף 10 לתצהיר). כך גם ציין מר אריאל ראידמן מטעם הנתבעת (סעיף 5 לתצהירו).

 

15. בחקירתו הנגדית העיד מר להב כי ההסכם השני נחתם במשרדי פלאג "ואז קיבלתי הוראה לא להתייחס להסכם הזה" (עמ' 9 לפר', ש' 7-8). לשיטתו – "כל ההתנהלות היתה מול פלאג" (שם, ש' 8).

מר להב מציין כי באותה פגישה במשרדי פלאג, בה נכח גם מר אזולאי, "מוני נתן לי את ההסכמה לביטול ההסכם כשישבנו יחד עם פלאג" (עמ' 9 לפר', ש' 16-20).

 

16. מר ראידמן מטעם הנתבעת העיד אף הוא כי מר אזולאי אמר באותה פגישה שההסכם הראשון מבוטל (עמ' 14 לפר' ש' 4-5).

 

17. מר בני מולאיוב, שהעיד מטעם פלאג, גרס כי לא הכיר את ההסכם הראשון וכי מבחינתו התובעת היתה אמורה אף היא לחתום על ההסכם השני (עמ' 16 לפר' ש' 18-20).

 

חשוב לציין כי מר מולאיוב העיד כי "לשאלת בית המשפט מי סיכם שהתמורה שתשלם התובעת תתחלק חצי חצי, זה סוכם עם נטו (הנתבעת – י.ש.). אנחנו לא סיכמנו את זה מול התובעת, מלכתחילה לא דיברנו על החלוקה הזאת מול התובעת" (עמ' 17 לפר' ש' 6-8).

 

18. גירסתו של מר להב כאילו ההסכם השני נחתם במשרדי פלאג ומר אוזולאי "הורה" לא להתייחס להסכם הראשון באותו מעמד, נסתרה ע"י עו"ד מר מולאיב מפלאג.

 

מר להב העיד כי "הפגישה שזומנתי אליה היתה במשרדי פלאג, אז חתמנו על ההסכם נספח א' לכתב ההגנה" (עמ' 9 ש' 10).

 

ובהמשך: "זומנתי לפלאג לדון בארוע, מוני ישב איתי בצד השני של השולחן, הוא נתן את הסכמתו שההסכם הראשוני יוחלף בהסכם המרכזי, שזה ההסכם שפלאג מכירים, הם לא הכירו את ההסכם הראשון, שכנראה הוסתר מהם. מוני נתן לי את ההסכמה לביטול ההסכם כשישבנו יחד עם פלאג, אני לא יודע אם הם שמעו את זה…מטעם פלאג היה בני" (עמ' 9 ש' 16 – 21). כך גם העיד מר ראידמן מהנתבעת.

 

דא עקא, מר בני מולאיוב מפלאג סתר עדויות אלה, באומרו כי כלל לא נכח בחתימה וכי "היה מפגש אבל לא לחתימה. המפגש היה הרבה לפני החתימה" (עמ' 16 ש' 25 – 29).

 

19. עדויות נציגי הנתבעת נראו מגמתיות ומתחכמות, ואיני מקבלן. מעבר להתרשמות הבלתי האמצעית מהעדויות והעדפת עדות מר אזולאי, ניתן למצוא חיזוק לגירסת מר אזולאי במספר לא מבוטל של נתונים חיצוניים.
20. ראש וראשון – ההסכם השני כלל אינו חתום על ידי התובעת. הדעת נותנת כי "הפה שאסר הוא הפה שיתיר". הצדדים מצאו לנכון לחתום בפועל על הסכם הראשון. פשיטא שאילו היו חפצים לבטלו – היו עושים זאת באותה דרך – בהסכם חתום. דא עקא, על ההסכם השני ישנה רק חתימה אחת – של הנתבעת.

 

21. יתרה מזו, עיון בהסכם ההפקה שנחתם בין התובעת לבין פלאג, שצורף כנספח ה' לתצהיר מטעם התובעת (להלן: "הסכם ההפקה"), מגלה כי בסעיף 4 לו נקבע שהתובעת אחראית על התקשרויות מול ספקים מקומיים ובסעיף 5 נקבע שפלאג אחראית על ההתקשרות מול האמן מחו"ל.

 

ממילא, קביעה זו תומכת בגירסת התובעת ושוללת את ההגיון שבגירסת הנתבעת וכן את האמור בעדות המצהיר מטעם פלאג.

 

ודוק, לא נעלם מעיניי סעיף 6 להסכם ההפקה, שבו נקבע כי התובעת ופלאג יחלקו ברווחים שוה בשוה, אך המדובר ביחסים הפנימיים ביניהן, שאינם מעניינה של התביעה העיקרית, הדנה במערכת החוזית בין התובעת לנתבעת.

 

22. חיזוק נוסף הוא עדותו של מר מולאיוב, כי פלאג כלל לא דנה עם התובעת על החלוקה בכספים שיתקבלו מהנתבעת וממילא לא סיכמה עימה דבר בהקשר זה.

 

צא ולמד – ההסכם השני הינו סיכום בין פלאג לבין הנתבעת, שהתובעת כלל אינו צד לו, כאשר בין פלאג לתובעת התגלעו מחלוקות.

 

23. מעבר לכך, כאמור, בתחתיתו של ההסכם השני מוזכרים שמות שני גופים וכך גם בגוף המסמך, נרשם "חברת פלאג פרודקשן וטריפל פנקשן מפיקות את הארוע…".

 

בתצהירו של מר להב צויין כי "חתמתי על ההסכם מול פלאג מפיקת הארוע" (סעיף 3), ואין זכר לתובעת.

 

מדוע אם כן במסמך זה מוזכרים שני גופים ומדוע נרשם כי חברות אלה "מפיקות" את הארוע – לשון רבים?! גם מטעם זה אני דוחה את גירסאות נציגי הנתבעת.

 

 

24. לא זו אף זו. האירוע התרחש ביום 1.7.11. לאחר קיומו, תכתובות המייל בכל הנוגע להתחשבנות הוחלפו בין נציג הנתבעת לבין נציג התובעת בלבד ופלאג לא היתה צד להן (ראה המיילים נספח ב' לתצהיר מר אזולאי, מיום 3.7.11 ומיום 4.7.11). מר ראידמן מטעם הנתבעת הודה כי את ההנחה ביקש "מול מוני" (אזולאי, מטעם התובעת; עמ' 14 לפר' ש' 9).

 

אם אכן היה ממש בעדות הנתבעת שהתובעת "יצאה מהתמונה" לאחר כריתת ההסכם השני, לא היתה כל סיבה שההתכתבות ובקשת ההנחה תתבצע מולה.

 

בהקשר זה איני מקבל את הסברי נציגי הנתבעת, כאילו הדבר נעשה בשל יחסי חברות קודמים בין מר ראידמן מטעם הנתבעת לבין מר אזולאי.

 

25. וכאילו לא די בכך, בתכתובת המיילים מיום 3.7.11 נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת מסכמים מר אזולאי ומר ראידמן כי התשלום יבוצע כנגד חשבוניות של התובעת. וכיצד טוענת כעת הנתבעת כי ההסכם הוא מול פלאג בלבד וההסכם הראשון בוטל?! תמהני.

 

26. בהינתן כל האמור, איני מקבל את הטענה כי ההסכם השני החליף את ההסכם הראשון וקובע כי הוא שריר וקיים.

 

האם סוכם על קשר בין כמות המשתתפים האירוע לבין התשלום?

 

27. הן בהסכם הראשון והן בהסכם השני אין איזכור ולו ברמז לקשר בין גובה התשלום לכמות המשתתפים, כנטען ע"י הנתבעת.

 

28. ההלכה הפסוקה כי אין להעיד בעל פה כנגד מסמך בכתב, מושרשת בפסיקה ובספרות.

 

ראה יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009, בעמ' 1501:

 

"כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל  הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק – הוראת הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית – והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך".

 

ובהמשך:

 

"הלכה למעשה, אפוא, בכל הקשור לסתירת תוכנו של מסמך, חלות הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני; ואין נפקא מינה מכוח מה נערך אותו מסמך בכתב: אם מכוח דרישת כתב פרובטיבית שברישא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני או שבהוראה חקוקה אחרת; אם מכוח דרישת כתב קונסטיטוטיבית שבחוק מסוים (כגון: פקודת השטרות, חוק המתנה, חוק הסכמים קיבוציי, חוק המקרקעין, חוק ההתיישנות); ואם שלא מכוחה של דרישת כתב שבדין, אלא משום שהצדדים בחרו לעשות את העסקה במסמך כתוב". (שם, 1503).

 

 

בע"א 407/91  פרוינדליך נ' הסוכנות היהודית, פ"ד כו(2) 518 נקבע:

 

"כשיש לך מסמך בכתב הכולל התחייבות בלתי מותנית ובלתי מסויגת, הרי כל תנאי וסייג שכביכול הוסכם עליו בע"פ בעת ובעונה אחת עם ההתחייבות בכתב, משמעותם סתירת המסמך.

תנאי כזה אינו מעורר טענה נגד התביעה בלבד אלא נגד המסמך עצמו.

חזקה על המסמך שהוא כולל את כל התנאים בשלמותם, ואין הוא ניתן לסתירה אלא בדרך המותנית בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית, העותומני." (שם, 521).

 

 

29. פשיטא כי יש לדחות את טענת הנתבע לתנאי שלא מצא את ביטויו בהסכם חתום (ואני מכוון הן להסכם הראשוני והן להסכם השני).

 

30. ראוי להוסיף, כי אין חולק כי ההסכם הראשון נוסח ע"י הנתבעת או מי מטעמה (ראה עדות מר ראידמן מטעם הנתבעת בעמ' 13 לפר' ש' 14-16).

 

ההלכה הפסוקה קובעת כי מסמך הנתון לשני פרושים שונים, פרשנותו תיעשה על דרך הכלל כנגד המנסח. ראה רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70.

 

בענייננו אין בנמצא שני פירושים שכן אין כל הוראה בענין, אך כלל פרשני זה מחזק את עמדת התובעת.

 

31. אגב, כאשר נשאל מר להב מהנתבעת מדוע התנאי הנטען על ידו לא צויין בהסכמים, השיב "ההסכם היה קצר, שלא התייחס למספר רב של עקרונות…" (עמ' 12 לפר', ש' 7). איני מקבל את עדותו בענין זה, הסותרת שני מסמכים עליהם הנתבעת חתומה, ומעדיף את עדות עדי התובעת ופלאג.
32. מעבר לדרוש אציין, כי בחקירתו הנגדית העיד מר אזולאי כי "לא היה קשר בין התשלום לבין מספר האנשים" (עמ' 7 לפר' ש' 6-9). גם מר מולאיוב העיד עדות דומה, ואני מעדיף את עדותם על עדויות עדי הנתבעת.

 

33. יתרה מזו, גם ההתכתבות בין הצדדים בקשר לחסות מלמדת שהתשלום לא הותנה בתנאי כלשהוא. ראה המיילים מיום 3.7.11 ומיום 4.7.11, נספח ב' לתצהיר מטעם התובעת, שם רק נתבקשה הנחה מ-25,000 ₪ ל-20,000 ₪, ללא התייחסות למספר האנשים.

 

34. לפיכך, אני קובע כי לא סוכם בין הצדדים על קשר בין כמות המשתתפים באירוע לגובה התשלום.

 

35. בהינתן הקביעות כאמור, המסקנה הינה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, וכך אני מורה.

 

ההודעה לצד שלישי 

 

36. ההודעה לצד ג' מתבססת בעיקרה על נספח ו'2 לתצהיר מר להב מהנתבעת, שהינו הודעת מייל ששלח לנתבעת מר מולאיוב מפלאג, מיום 1.8.11 (להלן: "מסמך ההתחייבות") ובה כתוב כך:

 

"בהמשך לשיחתנו ולאור בקשתכם הנני לאשר כי במידה ויוחלט כי אין פלאג הפקות בע"מ זכאית לכספים המשולמים לנו על ידכם בגין הפעלת ברים במופע סוויד, הננו מתחייבים להשיב לכם את הסכומים שישולמו על ידכם".

 

עוד נטען בהודעת צד ג' כי פלאג מסרה לנתבעת שהיא מפיקת האירוע וכי היא הגורם היחיד הזכאי לתמורה (סעיף 16-18 להודעה).

 

37. פלאג אינה מתכחשת למשלוח מסמך ההתחייבות, אך טוענת כי היא זכאית לסכום שהתקבל מהנתבעת בהתאם להסכם השני ולכן אין למסמך זה משמעות. הנתבעת הסתפקה בחזרה לאקונית על הודעת צד ג' בסוף סיכומיה. הצדדים לא טרחו משום מה להעמיק בנקודה זו או להפנות לאסמכתאות משפטיות.

 

38. יש לקרוא את מסמך ההתחייבות, שנשלח ביום 1.8.11 בשעה 16:49, על רקע הודעת מייל קודמת ששלח מר להב מהנתבעת, לתובעת ולפלאג, באותו יום 1.8.11, בשעה 09:07, קרי לפני כן (נספח ו'1 לתצהירו) ובה הוא כותב כך:

 

"שלום רב

 

חברת נטו אינווסטמנט התקשרה עם המכותבים למייל זה בקשר עם הפעלת ברים בארוע סוויד שנערך בחודש יולי במרכז הירידים.

 

לאחר ההופעה, הסתבר, כי הצדדים להפקה מסוכסכים בינהם וכל אחד טוען לזכותו לתמורה שמגיעה מאת חברת נטו אינווסטמנט.

 

על מנת לא להיות צד בסכסוך  נבקש את אישורכם במייל חוזר לחלוקת התמורה שווה בשווה בין שני הצדדים וככל שיהיו טענות מאוחר יותר לא תהיה חברת נטו צד לענין.

 

מובהר כי מסמך זה אינו מחייב לענין סיום המחלוקות ביניכם וכל מטרתו להוציא את חברת נטו מהתסבוכת ללא שהיא תהיה חשופה לתביעות משפטיות מאחד הצדדים" (ההדגשה אינה במקור – י.ש.).

 

39. התובעת לא השיבה להודעת מייל זו, ולא אישרה דבר. פלאג, לעומת זאת, השיבה במייל באותו יום – מסמך ההתחייבות שצוטט לעיל.

 

40. בסיכומיה טוענת פלאג כי מסמך ההתחייבות נספח ו'2 אינו מסמך שיפוי, שכן ההודעה "כל כולה טענה מעגלית וטאוטולוגיה" (סעיף 13 לסיכומים), וכי כוונת המסמך כי הכספים ששולמו לפלאג יושבו לנתבעת אם יוכח שפלאג אינה זכאית להם.

 

פלאג טוענת כי נוכח העובדה שהנתבעת אוחזת בטענה כי ההסכם השני תקף, הרי שלפלאג מגיעים ממנה כספים ולכן אין הנתבעת יכולה להסתמך על מסמך זה בהודעת צד ג'.

 

41. סעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, קובע כך:

 

"חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל".

בע"א 702/80 גלפנשטיין נ' יפת אברהם פ"ד לז(4) 113, בעמ' 119, נקבע כך:

 

"בסעיף 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, נקבע, ככלל גדול בפרשנות החוזים, כי אם ניתן החוזה לשני פירושים, יש להעדיף פירוש, שתוצאתו מתן תוקף להסכם, ולא פירוש, שלפיו יהיה ההסכם בטל (עמ"מ 2/59 [4]; ע"א 226/80 [5]; ע"א 368/87, 370[6]).

 

יש לבכר את הפירוש המתקבל על הדעת על הפירוש, שאינו משאיר שום אפשרות לביצוע החוזה לא רק ככתבו וכלשונו אלא גם לפי רוחו (ע"א 74/51[7]; ע"א 226/80 [5] הנ"ל).

 

הגיונה של הלכה זו בטעם, שלא לבטלה טרחו הצדדים וניסחו והעלו את התחייבויותיהם על הכתב. חזקה עליהם, שבזמן שערכו את החוזה, כוונתם הייתה לקיימו.

 

מכיוון שכך, אין לקבל פירוש של החוזה, אשר מביא ליצירת מעגל שוטה, המוציא כל אפשרות שהיא לקיים את החוזה או לנקוט צעדים משפטיים במקרה של הפרה על-ידי אי-קיומו (ע"א 594/75 [8])."(ההדגשה שלי – י.ש.)

 

42. זאת ועוד, בע"א 464/75 פרומוטופין נ' קלדרון פ"ד ל(2) 197, בסעיף 5 לפסה"ד, נקבע כך:

 

"כלל ידוע הוא, שחוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית מסחרית של העסקה, ועל בית-המשפט לתת לחוזה כזה תוקף מתקבל על הדעת, כפי שאנשי עסקים היו עושים לפי נסיבות המקרה".

 

43. על רק הפסיקה כאמור, יש לפרש את מסמך ההתחייבות, כאשר יש לקרוא מסמך זה בצוותא חדא עם הודעת המייל הקודמת לו, נספח ו'1, ולאורה.

 

44. קבלת טענת פלאג תוביל למסקנה כי למעשה אין משמעות כלשהי למסמך ההתחייבות, בבחינת "טענה מעגלית", כלשון פלאג.

 

תוצאה מעין זו לא תעלה על הדעת, חסרת הגיון פרשני ומסחרי, ואינה עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים כעולה מהמסמכים שצוטטו לעיל.

 

45. לדידי, פניית הנתבעת באותו יום (נספח ו'1) נעשתה במטרה להבטיח כי לא "תשלם פעמיים" נוכח הסכסוך שהתגלע בין פלאג לתובעת.

 

פלאג השיבה את שהשיבה, ולטעמי, הכוונה של פלאג במסמך ההתחייבות היתה להפיס את דעתה של הנתבעת, שחששה מפני הסיטואציה נשוא תביעה זו – ולהבהיר לנתבעת כי לא תזדקק "לשלם פעמיים".

 

יש לזכור גם כי פלאג שלחה את תשובתה זו על מנת שהנתבעת תשלם לה כספים, והנתבעת הסתמכה על מסמך ההתחייבות בעת שביצעה את התשלום.

 

דעתי זו מתחזקת נוכח העובדה שכאמור, בהסכם הפקה נעשתה חלוקת תפקידים מפורשת כפי שהזכרתי לעיל ולפיה התובעת אחראית על התקשרויות מול ספקים מקומיים.

 

46. לפיכך, מסקנתי הינה כי פלאג התחייבה במסמך ההתחייבות כי אם תחוייב הנתבעת לשלם לתובעת כספים, הרי שלא תשלם בסופו של דבר יותר מהסכום הכולל אותו היא אמורה לשלם בגין האירוע, ופלאג תשיב לנתבעת את הכספים ששולמו, אם תחוייב לשלם לתובעת כספים.

 

אין ספק כי הסכום הכולל הינו סכום התביעה, בו חוייבה הנתבעת.

 

47. יובהר, כי במסמך ההתחייבות צויין כי יושבו רק הכספים ששולמו לפלאג, והדבר אך הגיוני.

 

לפיכך הודעת צד ג' תתקבל בחלקה, עד לגובה הכספים ששולמו לפלאג, בסך 24,940 ₪, ביום 4.8.11.

 

48. ודוק. קביעותיי לעיל אינן מתייחסות למערכת היחסים החוזית בין התובעת לפלאג ולהתחשבנות הכוללת ביניהן בהתאם להסכם ההפקה.

 

 

 

 

 

49. סיכומו של דבר:

 

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 49,880 ₪, וכן את האגרה ששולמה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, אף זאת בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

 

ההודעה לצד שלישי מתקבלת בחלקה, עד לסך של 24,940 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 4.8.11 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם פלאג לנתבעת, בהתחשב בכך שרק חלק מהודעת צד ג' התקבלה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

 

 

ניתן היום,  ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

 

5129371

54678313

 

יעקב שקד 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה