בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ב א ר – ש ב ע		עב 002587/02
בפני	כבוד השופט אילן סופר נציג עובדים: מר גד אהוד נציג מעבידים: מר ליאון מיוני		09/05/2005

 

 

בעניין:	אלי בוטבול (אביטל)
	ע"י ב"כ	עו"ד חדוה אסבג	ה ת ו ב ע
	נ  ג  ד
	1. אולמי לגונה אשדוד בע"מ 2. אולמי לגונה הכחולה בע"מ 3. דוד טוילי
	ע"י ב"כ	עו"ד אדי קורקוס	ה נ ת ב ע י ם

 

 

ספרות:

אירית חביב-סגל, דיני חברות, לאחר חוק החברות החדש כרך א

 

 

כתבי עת:

אירית חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-מסך", עיוני משפט, כרך יז (תשנ"ג) 197

 

פסק דין

1. רקע עובדתי

התובע  הגיש תביעה כנגד הנתבעים לתשלום שכר עבודה, חלף הודעה מוקדמת,  פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה,  ותשלום השתתפות בדמי שכירות.

 

5129371

 

51293712. 5129371 הנתבעת 1-2 הינן חברות אשר עיסוקן היה ניהול אולם ארועים באשדוד להלן:"הנתבעות").נ

 

3. הנתבע 3 הוא בעל מניות ומנהל הנתבעות 1-2.

 

4. בין התאריכים 1.6.01 ל- 23.9.02 הועסק התובע אצל הנתבעות 1-2 בתפקיד שף אחראי מטבח.

 

5. בין התובע לנתבעת 1 נחתם הסכם עבודה ביום 4.6.01 . לפי ההסכם שכר התובע היה – 14,000 ₪ נטו, וכן על הנתבעת 1 היה להשתתף במחצית דמי השכירות שהתובע משלם לגבי דירת 2-2.5 חדרים ( ההסכם צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

 

6. התובע פוטר מעבודתו ביום 23.9.02 (מכתב הפיטורים צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

 

7. בתחילה התובע הגיש את תביעתו רק כנגד הנתבעות.

 

8. בתאריך 8.10.03 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן שאליו צורף הנתבע 3.

 

9. בחינת סיכומי הצדדים ובעיקר אלו של הנתבעים מלמדת, כי התמקדו בשניים אלו: חבותו של הנתבע 3 מכוח הרמת מסך, טענת קיזוז שיש  לנתבעים בגין חתונתו שנערכה אצל הנתבעות וששוויה הוא – 90,000 ₪. מכאן יוצא, כי למעט טענת הקיזוז, המקפלת בתוכה, גם את השאלה מה היה שכרו של התובע, אין מניעה כי יינתן פסק דין כנגד הנתבעות אשר במוסכמות שנקבעו על דעתן נאמר, ששתיהן העסיקו את התובע.  על כן הילוכו של פסק הדין, יהיה כדלקמן: בתחילה נבחן את השאלה מה היה שכרו של התובע, נכריע בטענת הקיזוז ונקבע את הזכויות המגיעות לתובע מהנתבעות. לבסוף נדון בחיובו של הנתבע 3 מכוח העילה של הרמת מסך.

 

10. שכרו של התובע

 

התובע טוען, כי שכרו היה כמוסכם בהסכם העבודה 14,000 ₪ נטו מידי חודש. לבד מכך, קיבל  1500 ₪ בגין השתתפות בשכר דירה (סעיפים 7-8 להסכם).

התובע טוען, כי מעולם לא קיבל תלושי שכר. רק כשקיבל את כתב ההגנה המתוקן גילה לראשונה, כי התלושים אינם משקפים את השכר ששולם לו בפועל. טענת הנתבעים לפיו היה גרוש וביקש מהנתבעות לשלם חלק מהשכר כ"שחור" על מנת להימנע מתשלום מזונות הוכחשה על ידי התובע. התובע טוען, כי מעולם לא היה גרוש, לראשונה בחייו נישא במאי 2002 (סעיפים 17-18 לתצהיר).

התובע טוען, כי שילם את חובו לנתבעת בגין החתונה שנערכה אצל הנתבעות במזומן בסך – 1500$ וכן חמישה תשלומים שווים של 7000 ₪ אשר הופחתו משכרו מחודש אפריל 2002 ועד אוגוסט 2002.

 

11. הנתבעים מודים, כי עם תחילת עבודתו של התובע סוכם עימו, כי שכרו יעמוד על 14,000 ₪ נטו, אך ביקש כי שכרו המוצהר יעמוד על מחצית מכך על מנת שימנע מתשלום מזונות לגרושתו וילדיו (סעיף 18 לתצהירו של הנתבע 3).  הנתבע 3 טוען, כי אמר לתובע, לא יוכל לעמוד בדרישות  אלו ועל כן שכרו של התובע הועמד על  9780 ברוטו. כמו כן הוסכם כי שכר הדירה שולם  עד תקרה של 400 $ מידי חודש למעט חודש ספטמבר בו  פוטר התובע.

 

כאמור הנתבעים אף טוענים לטענת הקיזוז בגין ארוע חתונתו של התובע  במאי 2002 אשר שוויו  היה 90,000 ₪, לפי חישוב של 50$ מנה ו- 400 מוזמנים.  מאחר ולתובע לא היה ממה לשלם לנתבעים, הוסכם כי החוב יקוזז בתשלומים מידי חודש החל משנת 2003 (סעיפים 10-12 לתצהירו של הנתבע 3).  

 

12. כזכור בין הנתבעת 1 לתובע נחתם הסכם עבודה (נספח ב' לכתב התביעה), אשר די לעיין בחתימת הנתבעת 1 על ההסכם וחתימת הנתבע 3 על תצהירו כדי לראות את הדמיון בין שתי החתימות. בהסכם זה נקבע כי התובע מתחיל לעבוד אצל הנתבעת 1 החל מה- 17.6.01 בשכר של 14,000 ₪.

 

מחקירתו הנגדית של הנתבע 1 (עמ' 12-14)  עולות הטענות הבאות:

 

א.         הנתבע 3 מעולם לא ראה  הסכם עבודה בו נרשם שכר של – 14,000 ₪.

 

ב.         הנתבע 3 טוען, כי  מעולם לא שילם לתובע שכר של 14,000 ₪ למרות הרישום בהסכם.

 

ג.          הנתבע 3 טוען, כי מעולם לא רשם בהסכם סך של 14,000 ₪.

ד.         הנתבע  3 טוען, כי מדובר באי הבנה, ואילו ההבנה שהיתה עם התובע, כי יקבל רק  7,000 ₪.

 

ה.         רק לאחר שהנתבע 3 מופנה לאמור בתצהירו הוא נזכר, כי  התובע ביקש להתחמק מתשלום מזונות לגרושתו ועל כן ביקש שישלמו לו רשמית רק 7,000 ₪.

כאשר הנתבע 3 נשאל אם התובע פנה אליו וביקש לקבל מחצית משכרו "בשחור" הוא עונה בתחילה "יתכן" ורק לאחר מכן הוא מאשר זאת.

 

ו.          לנתבע 3 לא היה כל מסמך מכוחו ניתן לראות, כי לתובע יש גרושה ושני ילדים באילת.

 

ז.          ההשתפות בדמי השכירות לא נרשמה בתלוש המשכורת.

 

ח.         לנתבע 3 אין כל חוזה עם התובע בקשר לעריכת החתונה (עמ' 16) .

 

ט.         הנתבע 3 מעולם לא מסר לתובע תלושי שכר באופן אישי (עמ' 22).

 

13. אלו רק חלק מאמירותיו של הנתבע 3, אשר מלמדות עד כמה אין לתת אמון בעדותו. לכך יש להוסיף את העובדה הבאה, שאינה שנויה במחלוקת – הצדדים הסכימו, כי התובע החל לעבוד ב- 1.6.01 אולם עיון בהסכם העבודה מלמד, שהתובע החל לעבוד ב- 17.6.01, כלומר לא מתחילת החודש. תלוש השכר של חודש זה,  שאמנם נרשם בו כי התובע החל לעבוד ב- 1.6.01 (נ/1 לתצהיר הנתבע 3),  מראה כי בשונה מהחודשים שלאחר מכן, שכר התובע נטו היה 6720 ₪. בכך יש כדי להראות כי תלוש שכר  זה משקף עבודה של לפחות מחצית חודש.

 

14. מאחר וקבענו, כי איננו נותנים אמון בעדותו של הנתבע 3, מקובלת עלינו גרסת התובע, לפיה קיבל שכר בפועל של 14,000 ₪ נטו, אשר מצא ביטויו בהסכם אשר נחתם בין הצדדים.  התובע לא קיבל את תלושי השכר, כאשר אלו אשר צורפו לתצהיר הנתבע 3 הופקו במועד מאוחר ולקראת הכנת התצהיר. הנתבע  3 לא ידע לומר לבטח אם התלושים נמסרו לתובע. הגרסה  לפיה התובע ביקש לקבל חלק מהשכר ב"שחור" מאחר והינו גרוש לא הוכחה ולו בבדל ראיה.  על כך נוסיף, כי מאחר והנתבע 3 הודה בתשלום דמי השכירות בסכום שלא הופיע בתלושי השכר, מי יתקע לידינו שהתלושים אכן משקפים את האמת. במאמר מוסגר נציין, כי כל העלילה שהנתבעים טפלו על  התובע בקשר לרצונו לקבל שכר בשחור  לא היה לו זכר בכתב ההגנה הראשון והוא בא לעולם רק לאחר שהנתבע 3 צורף לכתב התביעה.

 

15. באותו אופן איננו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעים בקשר לעלות החתונה שנערכה  בחודש מאי 2002.  לא הוכח מה היה שוויה, ובנקודה זו גרסת התובע לפיה פרע את החוב ב- 5 תשלומים של  7000 ₪ אשר הורדו משכרו, בחודשים מאי עד אוגוסט 2002 וכן שולם סך במזומן של 1500 דולר מתקבלת על ידינו. נציין גם שאין זכר לחוב התובע לנתבעים במכתב  כל שהוא שלא לדבר על מכתב הפיטורים, ששותק בעניין זה.ב

 

16. מכאן, נבחן מהם הסכומים להם זכאי התובע:

 

פיצויי פיטורים –  בגין תקופה שמ- 17.6.01 ועד 23.9.02 – 14,000 ₪ נטו שהם 23,000ברוטו

28,750 ₪    =   15 X 23,000

12

 

מאחר והמחלוקת בקשר לטענת הקיזוז לא היתה  כנה, ישא הסכום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשעור של 3% לחודש החל מהמועד בו היה צריך לשלם את הפיצויים ועד התשלום בפועל .

 

 

 

17. חלף הודעה מוקדמת

 

מאחר ולתובע נמסר מכתב הפיטורים באותו יום, וטענת הנתבע 3 לפיה הציע לתובע להמשיך לעבוד והוא לא הסכים,ראויה להידחות באשר היא סותרת את האמור במכתב הפיטורים, זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת.ו

 

הסך של 23,000 ₪ ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.02 ועד התשלום בפועל.

 

 

18. שכר עבודה עבור חודש ספטמבר 2002

 

10,733 ₪ = 23 X 14,000 ₪ נטו

30

 

מאחר ולא מצאנו מחלוקת כנה בכל הקשור לטענת הקיזוז ישא הסך הנ"ל פיצויי הלנת שכר בשעור מופחת של  3% לחודש החל מיום שהיה צריך לשלם את  השכר ועד התשלום בפועל.

 

19. פדיון חופשה שנתית

 

מאחר והתובע עבד שנה ושלושה חודשים הוא זכאי ל- 15 ימי חופשה שלא נסתרו על ידי הנתבעים.

 

8077 ₪ =  15 X 14,000 ₪ נטו

26

 

סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק  מיום 1.10.02 ועד התשלום בפועל.

20. החזר דמי שכירות

 

התובע עותר להחזר דמי שכירות עבור 3 חודשים אחרונים ובסה"כ  ל- 4500 ₪. מאחר ובחודש האחרון עבד התובע רק כ- ¾ חודש הוא זכאי עבורו להחזר של  1125 ₪ ובסה"כ  4125 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.02 ועד התשלום בפועל.נ

 

21. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה

 

בהתאם לצו ההרחבה בענף האולמות לחתונות החל על הנתבעות זכאי התובע כי יופרש משכרו למבטחים (חלק המעביד) %75 לפי האמור בצו – 3.5% מהשכר נטו, 4% מהשכר ברוטו. לפי שיעור זה היה על הנתבעים לנכות את חלקו בשעור של    –

13,800 ₪ = 15 X 23,000 X 4%    –      7350 ₪ = 15 X 14,000 X 3.5% –

סה"כ – 21150 ₪.ב

סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.02 ועד התשלום בפועל.

 

22. הרמת מסך

 

התובע טוען, כי יש לחייב את הנתבע 3 מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות. התובע טוען, כי הנתבע 3 הוליכו שולל כאשר הבטיח לו כי ידאג לתשלום זכויותיו הסוציאליות וכן, שהסתיר ממנו באותו זמן כי הנתבעות חדלו לפעול והעסק הועבר לבעלים אחרים.

הנתבע 3 המשיך והעסיק עובדים לאחר פיטורי התובע תוך שידע, כי העסק נמצא בקשיים כלכליים ויצר בשל כך חיובי שכר חדשים אשר נפרעו במקום שיפרע החוב לתובע. בין הנתבעות היה ערוב נכסים כאשר הנתבע 3 לא ידע להסביר מהם השיקולים לניהול המשותף של שתיהן. במיוחד כאשר הוכח כי השכר אשר שולם לתובע לא דווח בפועל על ידי הנתבעות .

 

23. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית ועל פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות.

ראה:    דב"ע נג/205-3  מחמוד וגיה – גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 345, 350.ו

 

24. בצד הכלל הבסיסי הנותן תוקף לאישיות המשפטית הנפרדת של חברה, קיימת דוקטרינה המאפשרת הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעלי מניותיה ולעיתים אף לבעלי תפקידים בה. העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללאתמורה מספקת ועוד.נ

 

ראה:    ד"ר א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש עמ' 253;

דב"ע לח/52-3  ברגר ואח' – קאמיל פד"ע י' 435, 442-441.

 

25. בצד הגישה המקובלת הרואה בהרמת מסך ההתאגדות מהלך יוצא^–דופן וחריג התפתחו בשנים האחרונות דוקטרינות משפטיות, המרחיבות את מעגל המקרים והעילות להרמת המסך.ב

 

ראה:    ד"ר א' חביב^–סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת  המסך,עיוני משפט י"ז (1)197.

 

26. מבין מגוון המתקשרים עם החברה, לעובדים בה יש מעמד מיוחד. העובדים אינם מתקשרים רגילים. הם אינם פועלים כגורמים עסקיים. נהפוך הוא:, העובדים מתייחסים אל החברה כמעסיק. הם רואים אותה כמשענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מעמדו המיוחד של העובד כמתקשר עם החברה יוצר רמת אחריות מיוחדת ומוגברת של החברה כלפיו, שמקורה בחובת תום^–הלב המוטלת על החברה במסגרת היחסים החוזיים עם העובד. העובד אינו עוד נושה "וולונטרי". העובד הוא מתקשר מיוחד אשר קיימת כלפיו אחריות מוגברת מצד החברה ובעלי השליטה בה.

 

ראה:    ע"ע 1201/00  יהודית זילברשטיין – ערב חדש (עיתונות) – אילת בע"מ תק-אר 2002 (4) 106.ו

ע"ע 1170/00  מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה  קבלנית לבניין בע"מ, עבודה ארצי לג (88) 34.

ע"ע  1192/02  חברת סברס שרותי קייטרינג  בע"מ ואח' נ' ריאד עבד אלרחמן ואח' תק אר 2003 (2) 2853.

 

27. במקרה שלפנינו הנתבע 3 ניהל  והיה בעל מניות בעסק שהפעיל אולם שמחות. כפי שניתן לראות תלושי השכר שהוצאו לתובע ולא ניתנו לו בזמן, לא שיקפו את כלל ההטבות שקיבל, ובכלל זה שכרו האמיתי והשתתפות בדמי שכירות. לימים החליט הנתבע 3 להפסיק את פעילות החברה בשל צמצומים וקשיים כלכליים והעובד נותר מול שוקת שבורה, בלא יכולת להיפרע מהחברות.

 

28. די אם נבחן כיצד הנתבעים תעתעו בתובע לכל אורך ניהול התיק בכל הקשור למיהו המעביד שלו כדי ללמד על חוסר תום ליבן ועל המשחק הנלוז שעשה הנתבע 3 באישיות הנפרדת של שתי החברות שהקים:

 

1. בכתב ההגנה המקורי – הודו הנתבעות בסעיף 2 בקיומם של יחסי עובד מעביד עם התובע.
2. בכתב ההגנה המתוקן – הודו הנתבעים בקיומם של יחסי עובד מעביד בסעיף 17 אך בסעיף 18 טענו כי מעבידתו היחידה של התובע היתה הנתבעת 1 .
3. במוסכמות שהצדדים הגישו הוסכם כי הנתבעות הן המעסיקות.
4. בתצהיר הנתבע 3 –מופיע, כי רק הנתבעת 1 היא המעסיקה של התובע (סעיף 16).
5. בחקירה הנגדית של הנתבע 3 – מודה הוא, כי בזמן שהתובע פוטר הנתבעת 2 היתה המעסיקה שלו (עמ' 23).
6. בתצהיר הנתבע 3 בסעיף 16 צויין כי הנתבעת 2 תפעלה את האולם ואילו בחקירתו הנגדית (עמ' 23) טוען הנתבע 3, כי הנתבעת 1 היא החברה המתפעלת.
7. ההסכם נחתם עם הנתבעת 1, כל תלושי השכר הם על שם הנתבעת 1 ואילו מכתב הפיטורים יוצא מהנתבעת 2.
8. גם קורא סביר יתקשה לגלות עקביות כל שהיא בגרסאות, וכולן מלמדות שהנתבע 3 בהיותו מנהל ובעל מניות פעל בחוסר תום לב תוך שעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ותוך הצגת מצגים כוזבים לתובע, שלטונות המס. לאדם שכזה אסור שמסך ההתאגדות יעמוד לו כמגן.נ

 

30. עלכן אנו מוצאים, כי יש לחייב את הנתבע 3 בכל חיובי הנתבעות 1-2 מכוח הרמת מסך.

 

31. סוף דבר

 

הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד את הסכומים הבאים:

 

א.         פיצויי פיטורים –  28,750 ₪.

סכום זה ישא פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשעור 3% לחודש החל מהמועד בו היה על הנתבעים לשלם את הפיצויים ועד התשלום בפועל.ב

 

ב.         חלף הודעה מוקדמת –  23,000 ₪.

 

ג.          שכר עבודה עבור חודש ספטמבר 2002 –  10,733 ₪ (נטו)

סכום זה ישא פיצויי הלנת שכר בשעור מופחת של 3% לחודש החל מיום שהיה צריך לשלם את השכר ועד התשלום בפועל.ו

 

ד.         פדיון חופשה שנתית –  8077 ₪ (נטו).נ

 

ה.         החזר דמי שכירות –  4125 ₪.ב

 

ו.          פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה –   21,150 ₪.ו

 

הסכומים האמורים בסעיפים ב, ג, ד, ה, ו – ישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 1.10.02 ועד התשלום בפועל.נ

 

עוד ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עו"ד בסך –  10,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.ב

 

 

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ה (1 במאי 2005) בהעדר הצדדים.ו

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.נ

 

 

_________________ _________________              _________________

נ.מעבידים–מר גד אהוד  נ.עובדים- מר ליאוןמיוני                אילן סופר – ש ו פ ט

 

 

002587/02עב 734 דקלה טיבי