| בית המשפט המחוזי בבאר שבע |
| עש"א 36399-04-17 שיטריט ואח' נ' ש.ס. אריזות בע"מ ואח' עש"א 41236-04-17 בנק דיסקונט בע"מ נ' ש.ס. אריזות בע"מ ואח'
|
| בפני | כבוד השופט גיל דניאל
|
|
|
המערערים המערערת |
1.יונתן שיטריט 2.דוד שטריט 3.אסתר שיטריט בנק דיסקונט לישראל בע"מ |
|
|
נגד
|
||
|
משיבים |
1.ש.ס. אריזות בע"מ 2.כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום 3.עו"ד אורן צורן (מנהל מיוחד) |
|
חקיקה שאוזכרה:
חקיקה שאוזכרה:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980
| פסק דין
|
שני ערעורים על הכרעתו של המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב שהוגשו נגד החייב יונתן שיטריט, לפיה אישר המנהל המיוחד לנושה ש.ס אריזות בע"מ (להלן – ש.ס אריזות) תביעת חוב בסך של 863,084 ₪.
המערערים בתיק עש"א 36399-04-17 הם החייב והוריו (שגם הינם נושים של החייב).
המערערת בתיק עש"א 41236-04-17 היא בנק דיסקונט בע"מ, שהינה נושה של החייב.
בקשת ש.ס. אריזות למתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל
ביום 20.12.11 הגישה ש.ס. אריזות בקשה למתן צו כינוס ולהכרזה על החייב כפושט רגל. במסגרת הבקשה למתן צו כינוס טענה ש.ס. אריזות כי ביום 17.11.11 החייב העביר זכויות בנכס להוריו ובכך עשה מעשה פשיטת רגל.
לאחר דיון בבקשת הנושה ש.ס. אריזות ניתן ביום 14.8.15 צו כינוס בעניינו של החייב, לאחר שבית המשפט קיבל את טענת ש.ס. אריזות לפיה עשה החייב ביום 17.11.11 מעשה פשיטת רגל בהעברת זכויות הרשומות בנכס על שמו לטובת הוריו.
בית המשפט מינה את עו"ד איל רייף, שהינו גם ב"כ ש.ס. אריזות, כנאמן על נכסי החייב.
במקביל, ניהלה ש.ס. אריזות נגד החייב הליך משפטי לביצוע סדרה של שיקים שנרשמו על ידי החייב לפקודתה לפירעון בחודשים 4-5/2011 בסך כולל של 843,500 ₪. לאחר שהשיקים הוגשו על ידי ש.ס. אריזות ללשכת ההוצל"פ והחייב הגיש התנגדות לביצועם, התברר ההליך המשפטי בבית משפט השלום. במסגרת ההליך המשפטי האמור נשמעו הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים וניתן ביום 18.8.15 פסק דין לפיו נדחתה התנגדות החייב וחודשו הליכי ההוצל"פ לביצוע השיקים.
בדיון שנערך ביום 28.11.16 בהליך פשיטת הרגל עלה, כי קיימת אי בהירות לגבי הגשת תביעת החוב על ידי ש.ס. אריזות.
לעמדת ש.ס. אריזות היא הגישה את תביעת החוב במועד, וזאת עוד ביום 14.1.16 באמצעות הגשתה במשרדי הנאמן.
ביום 8.12.16 הוגשה תביעת החוב על יד ש.ס. אריזות, הפעם באופן מקוון והתקבלה אצל הכונ"ר.
הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב של ש.ס. אריזות
המנהל המיוחד ראה את תביעת החוב שנקלטה בכונ"ר כתביעת חוב שהוגשה באיחור. לפיכך, דן בשאלת הארכת המועד להגשתה. בשים לב לדרישה המהותית להגשת תביעות חוב בפרק זמן של 6 חודשים ממועד צו הכינוס, בחן המנהל המיוחד את שאלת קיומן של נסיבות מיוחדות או יוצאות דופן היכולות להצדיק מתן אישור להגשת תביעת החוב באיחור.
אף שהמנהל המיוחד לא ראה בהגשת תביעת החוב ביום 14.1.16 למשרדי הנאמן כהגשתה כדין, מצא כי מדובר בנתון עובדתי שיש לתת עליו את הדעת. בנוסף, נתן המנהל המיוחד משקל לעובדה לפיה ש.ס. אריזות היא הנושה אשר פתחה בהליך והגישה את הבקשה למתן צו כינוס נגד החייב. נתון נוסף אשר אליו התייחס המנהל המיוחד בהכרעתו לעניין הארכת המועד הינו בכך שהנושה פעלה בהליך משפטי ארוך אשר הסתיים בפסק דין לטובתה.
המנהל המיוחד קבע, כי יש ליתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב למרות האיחור בהגשתה ולדון בה לגופה. בהקשר זה קבע המנהל המיוחד שלא ניתן לומר כי ש.ס. אריזות זנחה את תביעתה או כי החייב או הנושים האחרים לא ידעו על תביעת החוב. בנוסף, ביטול תביעת החוב של הנושה, אשר יזמה את ההליך, הינה תוצאה בלתי סבירה ולא הוגנת. אין מדובר באיחור בהגשת תביעת חוב עקב טעות משרדית בלבד אלא בנסיבות מורכבות יותר, כאשר הלכה למעשה מדובר בנושה הפעילה בתיק אשר סברה בתום לב כי הגישה התביעה כדין.
לגוף תביעת החוב קבע המנהל המיוחד כי זו מבוססת על פסק דין שניתן ביום 18.8.15 בהליך משפטי אשר כלל ניהול הוכחות ואישר גביית השיקים נושא החוב. כאשר מדובר בפסק דין מנומק אשר ניתן אחרי דיון הוכחות אין מקום "להציץ מאחורי פסק הדין" ולהתערב בקביעותיו ולא נטען כי מדובר במקרה בו פעלה הנושה במרמה או קנוניה בהשגת פסק הדין.
לעניין הריבית, ציין המנהל המיוחד בהכרעתו כי הנושה לא דרשה תוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפירעון של השיקים שאושרו לגבייה בפסק הדין ועד למועד צו הכינוס, ועל כן אינו מאשר לנושה תוספת סכומים מעבר לסך שנדרש בתביעת החוב.
טיעוני המערערים בערעורים שהוגשו
החייב והוריו הגישו ערעור על אישור תביעת החוב. במקביל, גם בנק דיסקונט הגיש ערעור. שני הערעורים מבוססים על נימוקים דומים במהותם.
המערערים טוענים, כי שגה המנהל המיוחד שעה שהתיר הגשת תביעת החוב באיחור, הגם שאין חולק כי קביעת המועד להגשת תביעות החוב הינה מהותית ונדרשים טעמים מיוחדים למתן הארכת המועד.
לעמדת המערערים, העובדה לפיה הנושה היא שיזמה את הליך פשיטת הרגל אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד.
לטענת המערערים, בשלב בו נדון ההליך, המועד להגשת תביעות החוב כבר חלף ותביעת החוב של ש.ס. אריזות לא נכללה בגדר תביעות החוב שהוגשו במועד. בדיון שנערך בהליך הציעו הורי החייב הסדר המאפשר תשלום דיבידנד בשיעור 100% לנושים (לא כולל ש.ס. אריזות שכאמור תביעתה לא הוגשה באותה עת באופן מקוון דרך אתר הכונ"ר). לפיכך, מתן הארכת המועד פוגעת בהסתמכות לגיטימית של החייב והנושים האחרים לגיבוש הסדר כאמור. זאת כאשר מובן, כי במידה ותביעת החוב של ש.ס .אריזות תצורף לתביעות החוב המאושרות, לא תעמוד עוד הצעה זו והיא תסוכל.
המערערים טוענים, כי לעתים ראוי להתחשב בכך שהנושה המגיש תביעת החוב באיחור, טוען כי לא היה מודע לקיומו של צו הכינוס. אולם, במקרה זה אין בידי ש.ס. אריזות לטעון להעדר ידיעה, שהרי היא עצמה יזמה את הבקשה למתן צו כינוס. לפיכך, לעמדת המערערים, העובדה כי ש.ס. אריזות היא יוזמת ההליך, אינה פועלת לטובתה בשאלת מתן הארכת המועד, אלא לחובתה נוכח ידיעתה המלאה על ההליך ועל החובה בהגשת תביעת החוב במועד.
עניין זה לגבי הפגיעה הנטענת ביתר הנושים מודגש בערעור שהוגש על ידי בנק דיסקונט. הבנק טוען, כי בשלב מסוים כבר הועלתה כאמור הצעה לפיה הוא וכן יתר הנושים יקבלו 100% מתביעת החוב שלהם, ואישור הגשת תביעת החוב של ש.ס. אריזות באיחור, יפגע בזכותו להיפרע מהחייב וכן יפגע ביעלות ההליך. לעמדת הבנק, הארכת המועד לש.ס. אריזות תפגע ביתר הנושים אשר הקפידו להגיש את תביעות החוב שלהם במועד.
עוד נטען, כי ש.ס. אריזות הינה גוף העוסק במתן הלוואות וככזה היא מחזיקה מנגנון לגביית חובות ועל כן יש להקפיד עמה בכל הנוגע להגשת תביעות חוב מטעמה במועד, בדומה לדרישות הקפדניות הנצבות ביחס לבנקים וגופים מוסדיים דומים העוסקים במתן הלוואות.
לעניין סכום החוב המאושר, טוענים המערערים, כי היה מקום "להציץ מעבר לפסק הדין" וזאת ביחס לכך שהשיקים שנכללו בתביעה, כוללים ריבית והצמדה בשיעורים גבוהים ביותר. לפיכך, היה מקום כי המנהל המיוחד ידרוש הוכחה של העברת כספים בפועל תמורת השיקים ואין די בפסק הדין. בפרט, כאשר פסק הדין אינו קובע חיוב כספי אלא מדובר בתביעה שטרית במסגרתה אישר בית המשפט את גביית השיקים אך לא מעבר לכך.
טיעוני המשיבים
המנהל המיוחד חזר בטיעוניו על הנימוקים אשר פורטו בהכרעת החוב. מאחר והועלו על ידי המערערים מספר טענות הנוגעות לנאמן, אשר הינו גם ב"כ ש.ס. אריזות, הדגיש המנהל המיוחד את היותו גורם אובייקטיבי שאינו קשור למי מהנושים או לנאמן ומדובר במינוי לפי רשימה של הכונ"ר.
ש.ס. אריזות והנאמן תומכים ומדגישים את נימוקי המנהל המיוחד בקבלת תביעת החוב, ומוסיפים נימוקים נוספים.
לעמדתם, תביעת החוב הוגשה כדין עוד ביום 14.1.16 וכלל אין מדובר בהגשתה באיחור. הגשת תביעת החוב במשרדי הנאמן עומדת בכללים להגשת תביעות חוב, שכן החובה להגשה מקוונת לאתר הכונ"ר מוגבלת לנושים המיוצגים בהגשת תביעת החוב באמצעות עו"ד. במקרה זה, מנהלה של ש.ס. אריזות הגיש בעצמו את תביעת החוב ביום 14.1.16 ועל כן לא היה חייב בהגשתה באופן מקוון אלא רשאי היה להגישה למשרדי הנאמן.
ש.ס. אריזות מדגישה את העובדה כי היא עצמה היתה הרוח החיה והמובילה בהליך. היא השקיעה משאבים רבים בחקירה והתחקות אחר החייב ונכסיו ומאמצים אלו הם שהובילו לכך שנתפס נכס אשר העברתו שימשה בסיס להכרזת החייב כפושט רגל.
כן מודגש השלב המקדמי בו היה מצוי ההליך, ביום 8.12.16 טרם נבדקו תביעות החוב על ידי המנהל המיוחד, אשר מונה רק ביום 28.11.16 לבדיקות החוב.
לעניין ההצעה הנטענת להסדר נושים, טוענת ש.ס. אריזות כי עיתוי העלאת ההצעה היה תמוהה ונועד לשמש ככלי בניסיון להדוף בקשתה הצפויה להארכת מועד.
באשר לערעור בנק דיסקונט, מדגישה ש.ס. אריזות את חלקו הקטן של הבנק ביחס לכלל החובות, כאשר חלקה שלה במצבת החובות המאושרים עומד על למעלה מ- 70%. אין זה הוגן, כי נושים אחרים שישבו בחיבוק ידיים ולא עשו מאום, יזכו לקבל את חובם בעקבות מאמציה ואילו תביעת החוב שלה לא תידון.
בדיון שנערך בערעורים עמדה ב"כ הכונ"ר על כך שהמנהל המיוחד מונה מתוך הרשימה במאגר ואינו קשור למי מהצדדים. בנסיבות בהן בדק המנהל המיוחד ומצא כי תביעת החוב הוגשה למשרדי הנאמן במועד וההליך לא היה מצוי בשלב מתקדם אלא בשלב מוקדם בלבד, הרי שיש לאשר הכרעתו לפיה ניתן היתר להארכת מועד להגשת תביעת החוב ולבדוק את תביעת החוב של הנושה, אשר יזמה את ההליך, לגופה.
דיון והכרעה
המחלוקת העיקרית העומדת לדיון בערעורים שהוגשו נוגעת לשאלת מתן הארכת מועד להגשת תביעת החוב של ש.ס. אריזות, שהיא הנושה אשר פעלה לקיום ההליך, איתרה את הנכס אשר לגביו נטען כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל, הגישה את הבקשה למתן צו הכינוס ופעלה בהליך למתן צו הכינוס והכרזת החייב כפושט רגל.
לוח הזמנים להגשת תביעות החוב הינו פרק זמן של 6 חודשים ממועד מתן צו הכינוס, יום 14.8.15.
ש.ס. אריזות טענה, כי מנהלה הגיש את תביעת החוב במשרדי הנאמן וזאת עוד ביום 14.1.16. לעמדתה, לא היתה חובה עליו להגישה בדרך מקוונת לאתר הכונ"ר, שכן תביעת החוב הוגשה על ידי מנהל החברה ולא על ידי עו"ד. לפיכך, לעמדתה כלל אין מדובר בהגשת תביעת חוב באיחור, אלא בתביעה שהוגשה במועד למשרדי הנאמן.
המנהל המיוחד לא דן בטענה זו, שכן מצא לאשר את הגשת תביעת החוב, הגם שהוגשה באיחור וזאת ביום 8.12.16 בדרך המקובלת באמצעות הגשתה לאתר הכונ"ר.
כפי שיפורט להלן, לאחר בחינת טענות הצדדים נמצא כי יש מקום לאשר הגשת תביעת החוב, אפילו הוגשה באיחור, ולפיכך אין מקום או צורך להכריע בטענת ש.ס. אריזות בדבר הגשתה כדין ביום 14.1.16.
עם זאת, כפי שציין המנהל המיוחד בהכרעתו, עובדת הגשתה של תביעת החוב במשרדי הנאמן ביום 14.1.16, היינו בתוך המועד להגשת תביעות החוב, הינה נסיבה רלבנטית אשר יש להתחשב בה במסגרת בחינת הנסיבות הנוגעות לשאלת מתן הארכה להגשת תביעת החוב.
ב"כ החייב והוריו ביקש להטיל ספק במהימנות גרסת ש.ס. אריזות לפיה הוגשה תביעת החוב במשרדי הנאמן. לגרסת החייב והוריו, תביעת החוב שהוצגה על ידי הנאמן וש.ס אריזות מיום 14.1.16 היא מזויפת ולמעשה לא הוגשה באותו מועד. לעמדתם, מסמך תביעת החוב מיום 14.1.16 הוכן על יד ש.ס. אריזות במועד מאוחר יותר, כאשר התברר כי לא הוגשה תביעת החוב כפי הנדרש בדרך מקוונת למשרדי הכונ"ר.
סוגיה עובדתית זו נבחנה היטב על ידי המנהל המיוחד קודם למתן הכרעתו בתביעת החוב. בכלל זאת, המנהל המיוחד חקר את עורכת הדין אשר בפניה נחתמה תביעת החוב של ש.ס. אריזות באמצעות מנהלה מר סלוקי. עדותה של עורכת הדין, אשר תואמת את המסמכים שהוצגו, ביססה באופן ברור את גרסת ש.ס אריזות לפיה הוגשה תביעת החוב במשרדי הנאמן ביום 14.1.16.
במקרה זה, מדובר בצירוף של שני נימוקים עיקריים אשר נוכח הצטברותם ראוי היה לאשר לש.ס. אריזות את הגשת תביעת החוב, במועד בו הוגשה, ולדון בתביעתה לגופה.
נימוק ראשון נוגע כאמור לכך שמדובר בנושה אשר פעלה לאיתור נכסי החייב, גילתה את מעשה פשיטת הרגל שעשה החייב, יזמה את הליך פשיטת הרגל והגישה את הבקשה למתן צו כינוס, ניהלה את הדיון בשם הנושים להכרזתו של החייב כפושט רגל ושכנעה את בית המשפט להורות על מתן צו כינוס והכרזת החייב כפושט רגל.
בצדק ציין המנהל המיוחד בהכרעתו, כי ביטול תביעת החוב של הנושה אשר יזמה את ההליך ופעלה בהליך לטובת כלל הנושים, הינה תוצאה בלתי סבירה ולא הוגנת.
בהיבט זה, הנוגע לצורך בשוויון בין הנושים, עומדת טענת בנק דיסקונט לפיה הדגיש את העובדה כי יתר הנושים הגישו תביעות החוב במועד ועל כן מתן ההיתר להגשתה של תביעת החוב על ידי ש.ס. אריזות באיחור עלול לפגוע בעקרון השוויון. יש להתחשב בטענה זו אשר עומדת בין הנימוקים שנקבעו בפסיקה לכלל לפיו מתן אישור להגשת תביעת חוב באיחור יעשה בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן. עם זאת, בחינת נסיבות המקרה מלמדת, כי כך הדבר במקרה זה, ואומנם מדובר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן אשר מובילות למסקנה בדבר מתן ארכה להגשת תביעת החוב.
נימוק שני נוגע לנסיבות הקונקרטיות של ההליך ושל הגשת תביעת החוב באיחור. בכלל זאת, יש לתת את הדעת לעובדה לפיה תביעת החוב אכן הוגשה במועד, אולם לא בדרך הנכונה. בחינת התנהלותה של ש.ס. אריזות מלמדת, כי היא אכן פעלה להגשת תביעת חוב, וביום 14.1.16 בתוך המועד להגשת תביעות החוב, התייצב מנהל החברה במשרדי הנאמן והגיש את תביעת החוב. אף אם ייתכן שדרך הגשה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנוהל הנדרש בדבר הגשת תביעת החוב בדרך מקוונת, הרי שמדובר בצעד אופרטיבי, במסגרתו נקטה ש.ס. אריזות למתן הודעה ברורה (לכל הפחות) על רצונה בהגשת תביעת החוב, באמצעות הגשתה במשרדי הנאמן.
המערערים ביקשו להדגיש את סוגיית ידיעתה של ש.ס. אריזות על צו הכינוס. עובדת ידיעתה של ש.ס. אריזות על צו הכינוס אינה שנויה כלל במחלוקת, אולם לא זו הטענה שעמדה ביסוד בקשתה להארכת מועד. בשונה ממקרים רבים בהם מתבקשת הארכת מועד על ידי נושה, ש.ס. אריזות לא טענה כי לא ידעה על צו הכינוס ומטעם זה הגישה תביעתה באיחור. הנימוק לבקשה להארכת מועד אינו נוגע להעדר ידיעה אלא לדרך הגשת תביעת החוב שעה שזו הוגשה במועד במשרדי הנאמן ורק מאוחר יותר נשלחה באופן מקוון לאתר הכונ"ר.
בחינת נסיבות המקרה מלמדת, כי החייב וכן יתר הנושים לא היו יכולים להסתמך על כך שש.ס. אריזות לא הגישה תביעת חוב. בצדק ציין המנהל המיוחד בהכרעתו, כי ש.ס. אריזות לא פעלה באופן היכול ללמד כי היא זנחה את תביעת החוב שלה. נהפוך הוא, החייב וכל הנושים ידעו על החוב (שהפך גם לחוב פסוק) שיש לחייב כלפי ש.ס. אריזות. כל הנוגעים בדבר ידעו כי ש.ס. אריזות פועלת בהליך זה במטרה להביא לתשלום חובו של החייב, בין היתר גם כלפיה.
המערערים הרחיבו בטיעוניהם לגבי הצעה שהועלתה בדיון שנערך בהליך העיקרי ביום 28.11.16. בדיון זה עלה, כי קיימת שאלה לגבי הגשתה של תביעת החוב על ידי ש.ס. אריזות. במצב זה, הציגו הורי החייב הצעה לתשלום החובות שהוגשו, בשיעור 100%. על יסוד הצעה זו, מעלים המערערים את הטענה להסתמכות על מצב הדברים בו טרם הוגשה תביעת החוב של ש.ס. אריזות לפי הנוהל הנדרש.
בחינת נסיבות המקרה מלמדת, כי ההצעה האמורה ל"הסדר נושים" הועלתה כאפשרות בעיקר לצורך יצירת קושי באישור הגשת תביעת החוב של ש.ס. אריזות. כפי שציינה ב"כ הכונ"ר בדבריה בדיון בערעור, מדובר היה בדיון שנערך בשלב מקדמי בלבד של ההליך. באותו שלב, טרם הגיע המועד לדון בהסדר נושים או בהסדר פירעון. בצדק הצביעו ש.ס אריזות והנאמן על כך שהמנהל המיוחד מונה לבדיקת תביעות החוב רק זמן קצר לפני כן, וממילא טרם החל לבדוק את תביעות החוב.
לפיכך, בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, יש לדחות טענת המערערים להסתמכות. כאמור, כלל הגורמים הנוגעים בדבר ידעו היטב כי ש.ס. אריזות עומדת על תביעת החוב שלה. ראיה לכך היתה גם בהגשתה של תביעת החוב למשרדי הנאמן, פרק זמן ארוך עוד לפני מועד הדיון האמור, בו הועלתה אותה הצעה להסדר, הצעה אשר הועלתה כצעד טקטי בלבד וכחלק מניסיון לבנות מצב שיקשה על אישור הגשתה של תביעת החוב באיחור.
שאלת סיווגה של ש.ס. אריזות כנושה מוסדי העוסק במתן הלוואות, אינה מעלה או מורידה ביחס למסקנה בדבר מתן ארכה להגשת תביעת החוב. אפילו היה נכון להתייחס אל נושה זו כאל גוף מוסדי העוסק במתן הלוואות, ולהציב בפניה מבחנים מחמירים בעת דיון בבקשתה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, עדיין מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות שיש בהן להצדיק מתן ארכה.
אשר על כן, ונוכח המפורט לעיל, יש לדחות את הערעורים ביחס למתן הארכת המועד להגשת תביעת החוב.
המערערים העלו גם טענות ביחס לאישור תביעת החוב לגופה. כאמור, המנהל המיוחד הסתמך על קיומו של פסק דין, אשר ניתן לאחר בירור הליך משפטי כולל שמיעת הוכחות, וקבע כי יש לאשר את תביעת החוב בהתאם לסכומי השיקים לגביהם ניתן פסק הדין, בהתאם לסכומם במועד הפירעון הנקוב בשיקים, ובצרוף הוצאות המשפט שנפסקו בפסק הדין לטובת ש.ס. אריזות.
בערעור טען החייב, כי צריך היה "להציץ מעבר לפסק הדין" שכן השיקים נושא כתב התביעה ופסק הדין, כללו ריבית והצמדה בשיעורים גבוהים ביותר, ועל כן היה על המנהל המיוחד לדרוש מש.ס. אריזות להציג בפניו תשתית מלאה לגבי התמורה שניתנה עבור השיקים.
כאשר מדובר בהליך משפטי, אשר במסגרתו ניתנה לצדדים (החייב והנושה) האפשרות להעלות את מלוא טענותיהם, נשמעו הוכחות והוגשו סיכומים ואזי ניתן פסק דין מנומק, הרי שקשה לראות כיצד יש בידי המנהל המיוחד לבחון מעבר לקביעות בפסק הדין. בצדק ציין המנהל המיוחד בהכרעתו, כי החייב והוריו לא טענו ולא הציגו תשתית כלשהי לאפשרות קבלת פסק הדין על ידי ש.ס. אריזות במרמה או בקנוניה.
באשר לסכום אשר נכלל בתביעת החוב, אותו אישר המנהל המיוחד, מדובר בצרוף הסכומים הנומינליים לפי מועד פירעון השיקים אשר נדונו בהליך המשפטי ואושרו לביצוע במסגרת פסק הדין. מעיון בפסק הדין עולה, כי החייב לא העלה בהליך המשפטי טענה לגבי ריבית הנכללת בתוך סכומי השיקים. גם במסגרת הערעור, הועלתה הטענה לגבי הכללת ריביות בשיעורים גבוהים, באופן כוללני ובלתי מפורט ואף לא הוצגו תימוכין כלשהם לטענה זו.
לפיכך, יש לאשר את הכרעתו של המנהל המיוחד גם ביחס לסכום תביעת החוב ולדחות את הערעור שהוגש בהיבט זה.
יוער, כפי שהסביר המנהל המיוחד בטיעוניו בדיון, המנהל המיוחד לא אישר לש.ס. אריזות תוספת של הצמדה וריבית החל ממועד פירעון השיקים (חודשים 4-5/2011) ועד למועד מתן צו הכינוס (חודש 8/2015), ועניין זה פועל לטובת החייב ולטובת יתר הנושים, הואיל ואף חישוב תוספת הצמדה וריבית לפי השיעור המוגבל לפי פקודת פשיטת רגל, היה מגדיל את סכום תביעת החוב באופן משמעותי.
סיכום
סמכותו של המנהל המיוחד בבדיקת תביעות החוב הינה סמכות מעיין שיפוטית. הפיקוח וההתערבות של בית המשפט בהכרעתו של המנהל המיוחד בתביעות החוב הינם מצומצמים והם שמורים למצבים של סטייה קיצונית ובלתי סבירה. בחינת הכרעת החוב נושא הערעורים מלמדת, כי יש מקום לאשר את מסקנות המנהל המיוחד בהכרעתו, ומכל מקום אין מדובר במקרה זו בהכרעת חוב של המנהל המיוחד שהינה בלתי סבירה באופן המחייב התערבות בית המשפט.
הערעורים נדחים.
המערערים בתיק עש"א 36399-04-17 ישלמו לש.ס. אריזות הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ וכן יישאו בתשלום הוצאות משפט למנהל המיוחד בסך של 2,000 ₪.
המערערת בתיק עש"א 41236-04-17 תשלם לש.ס. אריזות הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן תישא בתשלום הוצאות משפט למנהל המיוחד בסך של 1,000 ₪.
5129371
54678313ניתן היום, ב' כסלו תשע"ט, 10 נובמבר 2018, 19:20, בהעדר הצדדים.
5129371
54678313
גיל דניאל 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה